העצמות – לפי דין תורה אין לשבור את העצמות וממילא גם אי אפשר לאכלן: "...ועצם לא תשברו בו" (שמות יב מו), והגידים והנותר – הגידים אינם ניתנים לאכילה, והנותר הוא כינוי כללי לכל מה שנשאר מן הקרבן. לפי דין תורה יש לאכול את הבשר עד הבוקר: "ולא תותירו ממנו עד בֹקר והנֹתר ממנו עד בֹקר באש תשרֹפו" (שמות יב י), ישרפו בששה עשר – כפי שאמרנו במשנה הקודמת אין לשרוף ביום טו שלא לצורך אכילה. חל ששה עשר – בניסן, להיות בשבת – לפי הלוח העברי בן זמננו הדבר בלתי אפשרי, אבל כשקידשו את החודש בראייה יכול היה הדבר לקרות52רבי נתן אב הישיבה קורא לזאת "דרך הפלגה", כלומר אפשרות קיצונית תאורטית, זאת משום שהוא מאמין שלוח השנה המוכר לו היה שריר מאז ומעולם. זאת לפי דרכם של גאוני בבל מאז רב סעדיה גאון. לשיטתם מאז ומעולם קיים היה החישוב, וכל מעמד הראייה והעדות היה משני ונועד רק להוציא מדעתם של צדוקים שלא הכירו את הלוח האמיתי, וראו פירושו למשנה, ראש השנה פרק ב. שיטה זו של גאוני בבל שירתה אותם בפולמוס עם בן מאיר גאון ארץ ישראל על מועד ראש השנה, וראו מבואנו למשנת ראש השנה.. ישרפו – העצמות והנותר, בשבעה עשר – בניסן, שאינן דוחים לא את השבת ולא את יום טוב – שרפת העצמות והנותר אינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. התלמוד הבבלי שואל מדוע מצוות ה"עשה" לא תדחה את מצוות "לא תעשה" (לא לעשות מלאכה ביום טוב או בשבת), וההסבר פשוט. שרפת הנותר היא מצווה, אך ניתן לבצעה אחר השבת, ולכן אין צורך לבטל בשבילה את מצוות "לא תעשה כל מלאכה" (בבלי, פג ע"ב).