הפסח ששחטו שלא לשמו – כפי שכבר אמרנו יש לשחוט את הפסח לשם מצוות פסח (לעיל פ"ה מ"ד), ואם שחט את הפסח לשם שלמים סתם או כקרבן נדבה – הקרבן פסול. אם השחיטה נעשתה בשבת חייב עליו חטאת – כדין כל השוחט בשבת בשוגג. שחיטה היא אב מלאכה ואסורה בשבת, ורק שחיטת קרבן הפסח הותרה בשבת. השוחט כאן נחשב לשוגג משום ששגג ושחט שלא לשם קרבן. מובן שאם עשה כן במזיד פטור מחטאת וחייב מיתה, כדין כל העושה מלאכה בשבת במזיד, ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח – אם שחט קרבן פסח אחרי שכבר שחט קרבן פסח רגיל, אם אינן ראויים הן – אם הזבח אינו ראוי לפסח, כגון שהוא מן הנקבות, או שיש בו פסול אחר, רבי ליעזר מחייב חטאת35לשון זו, "רבי פלוני מחייב חטאת", ייחודית לרבי אליעזר ולא מצינו מעינה בשם חכם אחר. ראו פירושנו לשבת פי"ט מ"ד. – כיוון ששחט שלא כדין, ורבי יהושע פוטר – כנראה משום שטעה בדבר מצווה. שני התנאים מסכימים שאסור לשנות ייעוד של קרבן והקרבן פסול, אבל רבי אליעזר רואה בכך שחיטת איסור ורבי יהושע רואה בכך טעות בדבר מצווה, וזו אינה ראויה לעונש. כמו משנה ב גם משנתנו היא לפחות מהחצי הראשון של דור יבנה ששני חכמים אלו פעלו בו.
כמו במשנה ב, משנתנו משמרת קטעים מן ה"פרוטוקול" של בית המדרש, ובהם הוויכוח בין רבי אליעזר ורבי יהושע: אמר רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו – מותר לשחוט בשבת פסח שנשחט לשמו, כלומר קרבן פסח רגיל וכשר, אבל כשישינה את שמו חייב – אם נשחט הפסח שלא לשמו השוחט חייב חטאת. כך גם זבחים שהם אסורים לשמן – זבחים אחרים ורגילים שנשחטים לשם זבחים אסור לשחטם בשבת, והשוחט חייב חטאת, כשישינה את שמן אינו דין שיהא חייב – הרי השוחט חטא פעמיים, גם שחט זבחים בשבת וגם שחט זבחים שלא לשמם, ולפיכך חייב בחטאת מקל וחומר. אמר לו רבי יהושע אם לא אמרתה בפסח ששינהו בדבר אסור – מי ששחט קרבן פסח שלא לשמו עשה עבֵרה, ולכן חייב חטאת. תאמר בזבחים ששינן בדבר מותר – אבל זבחים ששחטן לשם פסח נשחטו ללא כוונת עבֵרה, ושחיטת הפסח עצמו מצווה היא, ולכן אין הקל וחומר תקף ויש לו פִרכה. אמר לו רבי ליעזר אמורי ציבור יוכיחו – אימורי ציבור הם קרבנות כתמיד או קרבנות החגים, שהן מותרין לשמן – מותר לשחטם בחג שחל בשבת, והשוחט – אחרים, לשמן חייב – אם שחט קרבנות אחרים לשם זבחים אלו חייב, שכן השחיטה אינה כשרה. המילה "אחרים" מצויה בשולי כתב היד, והיא מהווה תוספת הסבר של המעתיק. אמר לו רבי יהושע לא אם אמרתה באמורי ציבור שיש להם קיצבה – יש מכסה לקרבנות הציבור, ולכן אם נשחטו ובא מישהו ושחט קרבנות חג נוספים עבר עבֵרה והקרבן פסול, ולכן ברור שהשוחטם בשבת חייב חטאת, תאמר בפסח שאין לו קיצבה – גם אם שחט אדם קרבן לפסח הוא יכול לשחוט את הכבש לקרבן עבור אדם אחר. לפיכך, ייתכן שהשחיטה תהיה לצורך או הִנה לצורך, ולכן השוחט פטור מחטאת. רבי מאיר אומר אף שוחט לשם אמורי ציבור פטור – כמו במשנה ב מתברר שבסיס ההשוואה של רבי אליעזר שנוי במחלוקת, ולפי רבי מאיר אין הוא יכול לשמש כלימוד נגד רבי יהושע. לכאורה רבי מאיר חולק גם על רבי אליעזר וגם על רבי יהושע, שהרי גם רבי יהושע מקבל שהשוחט אימורי ציבור עודפים חייב חטאת. אלא שרבי מאיר מנסה לתרץ לשיטת רבי יהושע, או שהייתה לו מסורת אחרת בדבריו של רבי יהושע, וכן משמע מהתוספתא. משנתנו מוסרת את מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר כפי שמסרה רבי שמעון, ורבי מאיר מסר את הוויכוח באופן שונה במקצת (תוס', פ"ה ה"ד)36לעתים קרובות רבי שמעון מוסר מחלוקות של ראשוני דור יבנה, אף שלא למד מהם ישירות. ראו למשל תוס', שבת פט"ו ה"י.. דברי רבי מאיר אינם חלק מהדיון החי. רבי מאיר שפעל בדור אושא לא פגש ברבי יהושע ורבי אליעזר שהיו מוריו של רבי עקיבא, מורו של רבי מאיר. דברי רבי מאיר הם תגובתו של חכם מאוחר המצטרפים אל הוויכוח המקורי. ברם, ייתכן גם שדברי רבי מאיר הם מסורת שונה של המשך הוויכוח המקורי. גם בוויכוח זה ניתן היה להוסיף טענות שונות, והירושלמי מנסה להציע טענות ותשובות הדדיות נוספות (לג ע"ג).