חגיגה – המשנה עוסקת בדיניה של ה"חגיגה הבאה עמו", זו הנאכלת בליל טו ונידונה גם במשנה הקודמת, היתה באה מן הבקר ומן הצאן ומן הכבשים ומן העזים ומן הזכרים ומן הנקיבות – בניגוד לקרבן הפסח הבא רק מהכבשים או מן העזים (מכילתא דרבי ישמעאל, בא ד, עמ' 12 ;ספרי דברים, קכט, עמ' 187 ועוד) מותר להביא את קרבן החגיגה גם מבקר וגם מנקבות. כפי שנראה להלן יש החולקים על משנה זו, ונאכלת לשני ימים – את אכילת קרבן הפסח יש לסיים עד חצות; אמנם להלכה מותר לאכלו עד הבוקר, אך חכמים גזרו לסיים את האכילה עד חצות כדי שלא יבוא אדם לידי עבֵרה28ראו להלן, פ"י מ"ט; ברכות פ"א מ"א; מכילתא דרבי ישמעאל, בא ו, עמ' 19 ;ספרי דברים, קלג, עמ' 190 ועוד. זו דעת רבי עקיבא, ורבי אליעזר סובר שמצוותו עד חצות. ההבדל בין הדעות הוא רק להלכה, האם שעת הסיום בחצות היא מן התורה או גזרת חכמים, ושניהם מסכימים שבפועל יש לסיים את האכילה עד חצות. ראו אפשטיין, מבוא, עמ' 76-78 ,וראו פירושנו למשנת מגילה פ"ב מ"ו.. קודשים קלים רגילים נאכלים שני ימים (משנה, זבחים פ"ה מ"ז), וכך גם מותר לאכול את קרבן החגיגה שני ימים ולילה אחד, כלומר עד מוצאי החג בטו בניסן. בחלק מהדפוסים נוסף "ולילה"29וילנא, דו, ד., אך התוספת מיותרת, שכן אין שני ימים שאין לילה ביניהם30בעל מלאכת שלמה מעיר, ובצדק, כי המשנה לא מנתה את כל הדינים המשתמעים מההחלטה. כך, למשל, חגיגה זו גם נאכלת שלא רק למנויים עליה, והלכות דומות נוספות המפרידות בין קרבן פסח לקרבן חגיגה. לא מן הנמנע שזו גם דעתו של בן דורתאי הסבור שהחגיגה היא חובה כקרבן פסח..
במקורות מצינו דעות מספר המבטאות את היחס לקרבן החגיגה. במקורות אחדים באה לביטוי הדעה שגם את קרבן החגיגה יש לאכול עד חצות כמו את קרבן הפסח. בתלמוד הבבלי הדעה הזו מיוחסת לבין תימא (ע ע"א), ובתוספתא לבן עזאי או לחכמים החולקים עליו31תוס', זבחים פ"ח ה"י-הי"א; תורת כוהנים, נדבה יח ד, עמ' 31 ;תורת כהנים פינקלשטיין, עמ' 111 ;תוס', פ"ט ה"ח, וראו ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 635.. הנוסח הרווח הוא "חגיגה הבאה עמו מתבערת עמו" (ירו', לג ע"ג). הירושלמי מנסה לשלב בין הדעות ומסביר שההלכה הדורשת את ביעור הבשר עד חצות מדברת רק על בשר החגיגה שעלה לשולחן יחד עם בשר הפסח, ואולי התערבו הבשרים32ירו', לג ע"ד, ואולי זו אף כוונת התוס', פ"ה ה"ג.. ברם ברור ששתי דעות בדבר, ואין לנסות לשלב ביניהן.
המשנה להלן פ"י מ"ה סודרת את "מה נשתנה" וגורסת "הלילה הזה כולו צלי". לכאורה משתמע שהיא מתכוונת שקרבן החגיגה ייאכל צלי כקרבן פסח, ברם נראה שהביטוי "כולו" נגרר מהפסקאות האחרות ב"מה נשתנה", ואין ללמוד מכאן שהחילו על החגיגה את הלכות הצלייה של פסח33בנוסח ההגדה של בני ארץ ישראל נשארה פִ סקה זו ב"מה נשתנה" הנאמר בליל הסדר, ואכן באחדות מהנוסחאות חסרה המילה "כולו", כנראה מכיוון שחגיגה אינה נאכלת צלי, או משום שבסעודתם עירבו בשרים אחרים, שהרי נוסח זה נאמר מאות שנים אחרי החורבן. ראו ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 290..
נראה, אפוא, שבין חכמי דור יבנה הצעירים (בן עזאי ובן תימא) שררה מחלוקת בדבר מעמדה של החגיגה הבאה עם הפסח, האם חלים עליה כל דיני הפסח או שהיא כקודשים קלים34ראו גם מלאכת שלמה למשנתנו.. התלמוד הבבלי שציינו מתלבט האם לדעת בן תימא החגיגה צריכה לבוא רק מכבשים ועזים כמו קרבן הפסח. נמצאנו למדים שהיו שראו בקרבן החגיגה קרבן פסח לכל דבר (וכדעתו של יהודה בן דורתאי), והיו שראו בו קודשים קלים כמו כל קרבן שלמים, והיו שראו בו בבחינת מעין קרבן פסח, והחילו עליו כמה מדיני הפסח.