אין פוחתין לעניים בגורן – התוספתא מוסיפה "בשנת מעשר עני" (תוס', פ"ד ה"ב). משפט הקדמה זה משקף מציאות של חלוקת המעשרות. את התרומות והמעשרות חילקו "על הגורן", כלומר בזמן איסוף הגרעינים של התבואה לאחר הדיש. החלוקה בגורן נעשתה לטובת העניים, הכוהנים והלוויים. בהזדמנות זאת הם הפעילו על בעל הבית מעין לחץ חברתי להפריש את המעשרות כתִקנם27לכך מקורות רבים כגון משנה, יבמות פי"א מ"א ומ"ז; כתובות פ"ב מ"י; תוס', פ"ד ה"ב-ה"ג; דמאי פ"ה מ"ד; ירו', יבמות פי"א ה"ה, יב ע"א; כתובות פ"ב ה"ז, כו ע"ד, וראו המבוא למסכת מעשרות. . אמנם הפרות עדיין אינם טמאים והם עתידים להיטמא רק מאוחר יותר, לאחר שיישטפו או יירטבו במים. בעל הבית רשאי להשהות את מעשרותיו עד לאכילה, ואכן במקורות רבים מסופר על מתן מעשרות או תרומות סמוך לאכילה, או אפילו בזמן הבישול28לעיל במשנה הקודמת. , אך במקורות רבים, כבמשנתנו, מדובר על עניים או כוהנים ה"מחזרין בגרנות". כפי שנראה להלן ניצבו סביב הגורן עניים רבים, ולא תמיד היה לבעל הבית די כדי מחסור כולם. ההלכה קובעת שאסור לתת לעני פחות ממינימום קבוע. כפי שנראה להלן העיקרון הוא "כדי שתי סעודות", כלומר מזון שיספיק לשתי סעודות, או "כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות", כלומר כלכלת יום. מידה זו מוגדרת בירושלמי "כדי שובעו" (ירו', כ ע"ד).
המשנה אינה מתחשבת בכך שלעני יש משפחה שהוא צריך לפרנס, כל זאת למרות ההנחה שלגורן מגיע העני בלבד. אשר לנשים, התוספתא קובעת: "נשים ועבדים אין חולקין להם על הגורן, אבל נותנין להם מתנות כהונה ולויה לשם טובה" (תוס', פ"ד ה"ד). המונח "לשם
טובה" אינו ברור דיו, ואולי משמעו הכרת תודה בלבד29כך יוצא מבראשית רבה, פע"א ד, עמ' 825. בכתב יד ערפורט למשנתנו "נותנין לה חולין מתוקנין", כלומר נותנים מתנה שאינה מעשרות ממש. . מכל מקום, האישה אינה אמורה לחלוק עם הגברים. התוספתא אינה מנמקת את דבריה, אבל דומה שהטעם העיקרי הוא שהנשים לא תתבזנה ושלא תיפגע צניעותן. במקביל הדבר מכביד עליהן, כמובן, מבחינה כלכלית בעת ה"תחרות" עם הגברים על הגורן. אבל בתלמוד הבבלי: "תנו רבנן: העבד והאשה – אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות, ובמקום שחולקין – נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד" (יבמות ק ע"א). אם כן, היו מקומות שנהגו לתת בהם לנשים להשתתף בחלוקה על הגורן, וחכמים מתקנים לטובת צניעות האישה שהיא תקבל את מנתה ראשונה. מכאן גם אישור להצעתנו שהאיסור נובע מטעמי צניעות30היו שפירשו שהחשש הוא שמא תתגרש האישה, וזה חשש רחוק ביותר, וקשה לשער שזו הסיבה לקיפוח האישה. . ממקורות אחרים אנו שומעים שבפועל גם עבדים השתתפו בחלוקה בגורן. לדעת רבי יוסי אין נותנים לעבד אלא אם כן רבו עמו (תוס', יבמות פי"ב ה"ו), אך לדעת חכמים העבד רשאי להשתתף בחלוקה ברשות רבו, ודי אם העבד טוען כך כדי לאפשר לו להשתתף בחלוקה.
לפנינו, אפוא, תקנה משום צניעות שיש בה קיפוח האישה ובעיקר פגיעה במשפחתה. המימרה מופיעה בתלמוד הבבלי ואין לה מקבילה ארץ-ישראלית; היא מובאת בשם "ברייתא", וקשה לדעת אם היא אכן ארץ-ישראלית או רק לימוד של אמוראי בבל.
לפי פשוטה משנתנו עוסקת באדם המחלק מעשר עני, והרש"ש פירש שמדובר בגבאי צדקה31ראו מלאכת שלמה על אתר. . לא פירשנו שמשנתנו עוסקת בגבאי צדקה משום שבמשנה הבאה מדובר באותם גבאי צדקה, על כן נוח יותר לפרש את משנתנו באדם פרטי.
מחצי קב חיטין – חצי קב חיטין מופיע כמזון שתי סעודות. הקב הוא שישית הסאה, והסאה היא בערך 10 ליטר32ראו הנספח למסכת פסחים. . חצי קב הוא אפוא 0.8 ליטר, כ- 600 גרם חיטים. 600 גרם לחם מספקים 2350 קלוריות (387 קלוריות ל- 100 גרם), וזו מכסה האמורה לספק אנרגיה לאדם בשפע (מינימום נדרש של 1200 קלוריות לאדם שאינו עובד עבודה פיזית)33חכמים אינם נוקטים בשפה זו, אך עוסקים במנה האמורה לספק אדם ממוצע במרוצת יום. . עם זאת, אין זה אוכל בשפע. במסכת עירובין מוקצבת כמות זאת לאדם רגיל, ועל כן נקבע שלהנחת עירוב יש צורך בכמות זאת34ראו פירושנו לעירובין פ"ח מ"ב, והנספח למסכת פסחים. . נראה שזה גם הבסיס לחישוב כמות המזון לאישה שבעלה מקציב לה למזונות (משנה, כתובות פ"ה מ"ח). העובדה שמופיעה אותה הקצבה היא חלק מהתמונה הכלכלית שמציגים מקורות חז"ל. סתם אדם מישראל וסתם עני אכלו אותו דבר. לפי תפיסה זו עני ראוי לאוכל "נורמלי", אך גם סתם אדם הוא כעני35ראו משנה, פסחים פ"י מ"א ופירושנו לה. .
וקב שעורין – גם מידה זו חוזרת במקבילות. הערך הכלכלי של שעורים הוא חצי משל חיטים, וגם קביעה זו תדירה במקורותינו36שפרבר, מחירים, עמ' 127-112. .
רבי מאיר אומר חצי קב – רבי מאיר אינו מבדיל בין השניים. מבחינה קלורית ההבדל בין חיטים לשעורים אינו גדול, אך ההפרש במחיר מגיע לכדי מאה אחוזים. עמדה זו מיוחסת במדרש התנאים (ספרי דברים, שג, עמ' 12337ראו דיון בנוסח אצל כהנא, ספרי זוטא, עמ' 210. המדרש מובא מתוך ציטוטיו בפיו של פרשן קראי. אין לדעת בביטחון שהציטוט לא שונה, ולעתים דומה שהוא משקף מציאות שלאחר תקופת התנאים, וראו להלן. ) לרבי, והתנא קמא של משנתנו הוא רבי יהודה. אם אכן נוסחה זו אינה שיבוש הרי שרבי לא ביטא את דעתו במשנה38עסקנו בשאלה זו בקצרה במבוא הכללי לפירוש המשניות. .
קב וחצי כוסמין – הכוסמת היא אחד ממיני הקטניות. במערך המזון תפסו הקטניות מקום חשוב בעיקר בסעודת הערב, כתוספת מהותית ללחם. כמובן אין אדם מתפרנס רק מקיטניות, אלא שבמחיר קב וחצי ניתן לקנות מזון רגיל ליום (כלומר לחם ותוספות).
קב גרוגרות – גרוגרת היא תמר מיובש, או מנא – בכל יתר עדי הנוסח וכמקובל במקורותינו: "מנה", דבילה – תאנים מיובשות.
רבי עקיבה אומר פרס – חצי מכמות זאת. זו כנראה שיטתו של רבי מאיר לעיל הממעיט במידות. ליתר דיוק, רבי מאיר מהלך בשיטת רבי עקיבא רבו. יש להניח שההבדלים משקפים שינויים מקומיים במחיר מוצרים.
חצי לוג יין – בקב ארבעה לוגים, כלומר מדובר באחד חלקי עשרים וארבעה של סאה, כ- 0.4 ליטר, וחצי לוג הוא 0.2 ליטר. היין כבר אינו שייך למינימום האוכל, אלא שוב הוא מופיע כמזון שערכו שתי סעודות רגילות, רבי עקיבה אומר רביעית – חצי מכמות זאת, כרביעית הלוג, רביעית שמן רבי עקיבה אומר שמינית ושאר כל הפירות אבה שאול אומר כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות – מבנה המשפט חריג, וכרגיל צריך היה להיות כתוב אבה (אבא) שאול אומר שאר פרות וכו'. בירושלמי מובאת רשימה של פרות ומוצרים אחרים, כולל תבלינים שערכם מזון שתי סעודות: "תני רובע אורז, כולה תבלין, ליטרא ירק, שלשת קבין חרובין, חצי לוג יין, רביעית שמן, עשרה אגוזין, חמשה אפרסקין, שני רימונין ואתרוג אחד. מה טעמא? 'ואכלו בשעריך ושבעו' – תן לו כדי שובעו" (כ ע"ד)39ראו עוד משנה, כתובות פ"ה מ"ח, ושם אין מדובר במזון לשתי סעודות אלא בדמי מחיה לשבוע, כפי שנראה בפירושנו למשנה. . במדרש ספרי זוטא יש הרחבה אחרת (השינויים באות נטויה) :"חצי קב חטין או קב שעורין. רבע קטניות – רביעית שמן, רבי חלבו אומר כנגדן שתי ליטרין שלירק. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף חצי קב פשתן וחצי קב אורז כתוש ולהלן הוא אומר ושבעו כצריכין הן לשבוע את חייב" (ספרי זוטא לדברים, יד כט, עמ' 208). הוספת הקטנית אינה מפתיעה שכן הקטנית הייתה מאכל רגיל, ובתוספתא בנוסח כללי: "שבת, נותנין לו מזון שלש סעודות, שמן וקטנית דג וירק" (פ"ד ה"ח). גם במשנת כתובות, שיש בה מזון לשבוע שלם כולל "חצי קב קטנית" (פ"ה מ"ח), עולה שקטנית היא ממאכלי השבת, אבל אפשר גם שתיאכל במהלך השבוע. אלא שלא שמענו על כמות של רבע קטניות. גם המידה של שני ליטרים ירק חריגה, שהרי בירושלמי שנינו ליטרה ירק. תמוהים עוד יותר דברי רבן שמעון בן גמליאל: וכי אוכלים חצי קב פשתן, שאינו מזון כלל ועיקר?! אמנם אכלו בשעת הדחק זרעי פשתן, אבל ודאי שלא כמזון רגיל. לכאורה ניתן לפרש שאין מדובר באכילת זרע אלא במכירתו, ועדיין קשה, שהרי מחיר הפשתן גבוה בהרבה מחיטה ובמשנתנו מחירו כחיטה. בירושלמי נזכר רובע אורז, ואילו במדרש נדרשת כמות גדולה יותר של חצי קב אורז, ונוסף שהאורז כתוש, כלומר כמות מזון גדולה יותר. הרושם הכללי הוא שתוספת זו אינה מבטאת ערכי מזון רֵאליים. יתר על כן, רבי חלבו היה אמורא, ומקומו במדרש תנאי קשה. חכם זה אינו נזכר עוד במדרש. על כן יש מקום לחשוד בה כתוספת, שמא שיבושי מעתיק נפלו בה, או שמא המדרש כולו הוא יותר ספרותי ופחות רֵאלי40רושם דומה עולה גם מדרשה אחרת בספרי זוטא, טז יח, עמ' 233. שם נאמר שעיר שיש בה שלושים תושבים ממנים בה דיינים. המספר נקבע כך שיהיו בעיר שלושה שרי עשרות. אבל ספק אם היה זה נוהג רֵאלי, שהרי יישוב כזה קטן מכדי הקמת מוסדות עירוניים, כפי שראינו בפירושנו למגילה פ"א מ"א. המערכת של שרי עשרות היא מקראית ולא הייתה קיימת בימי חכמים. כן נאמר שם שהשופטים צריכים להיות מהשבטים (שם שם, עמ' 232), והרי כבר בטלו שבטים, וכל הדרשה היא במישור הספרותי בלבד. בדרשה אחרת משובץ משפט ארמי (יז ד, עמ' 239), ולא מצינו בספרות התנאים דרשות בארמית להוציא חריגים מעטים שיש לכל אחד מהם הסבר במקומו. כמו כן ב-כא כ, עמ' 316, שם יש שימוש במונח יווני שאינו מתאים (ראו הערותיו של כהנא, שם). אין בדברים ערעור על כל המסורות בחיבור זה, אלא חשש שמא העורך עיבד והוסף חומר לא תנאי ופחות רֵאלי. .
הגבלה של הלכה זו מוצגת בתוספתא: "במה דברים אמורים על הגורן, אבל מתוך ביתו נותן כל שהוא ואינו חושש" (פ"ד ה"ב). התוספתא ממשיכה וקובעת שהוא הדין (שנותן כל שהוא) ביתר מתנות הכהונה. החלוקה על הגורן נתפסת כחלוקה פומבית וזו צריכה להיות שוויונית, אך אם בעל הבית בחר לחלק מתוך ביתו – זו חלוקה פרטית ויעשה כרצונו.