משנה זו היא המשך ישיר של המשנה הקודמת ומוסיפה עליה דוגמאות.
נאמנין על הירק חי – לומר "קיבלנו ירק חי כמעשר עני", ואינן נאמנין עליו מבושל – לומר "בעל הבית נתן לנו מעשר ירק כשהוא כבר מבושל", אלא אם כן היה דבר ממועט שכן דרך בעל הבית להיות מוציא מלפסו – כאן בא לידי ביטוי הנוהג המקומי לבשל ירק ולתת את המעשרות כבר כירק מבושל. הירק לא נלקט בכמויות גדולות, אלא מעט מעט לכל ארוחה, על כן קשה היה להפריש ממנו מעשר. לשם הפרשת מעשר היה צריך לחתוך מהירק ולתת לכוהן וללוי, אבל בעל הבית לא רצה לחתוך את הירק אלא ממש לפני הבישול. זאת ועוד, בעלי הבתים הידרו במצווה ונתנו לעני את הירק מבושל. אם מדובר במעט ירק, סביר שהוא קיבלו מבעל הבית כמעשר. אבל אין זה רגיל לתת כך כמויות ירק גדולות. אם כן, טענת הנאמנות צריכה להיות "הגיונית" בתנאי התקופה26בירושלמי, כ ע"ד, מובא סיפור על הפרשת מעשר מירק בצורה זו. .