קמה מצלת את העומר ואת הקמה – אם שכח שטח קמה פחות מסאתיים, ולידו שטח נוסף של קמה שטרם נקצרה – מצרפים את שני השטחים לכדי סאתיים, ואין זו שכחה. הוא הדין אם שכח עומר ליד שטח שטרם נקצר, תולים ומסבירים שאין זו שכחה אלא שהמתין לאסוף את העומר עם הקמה שטרם נקצרה.
העומר אינו מצלת לא את העומר ולא את הקמה – אם נותרה בשדה קבוצת עומרים אין היא שכחה, אך אי אפשר לצרף אליה קמה שנשכחה, ואי אפשר לטעון שהמתין עם קצירת הקמה כדי לקצור אותה יחד עם העומרים שהושארו בשדה. הסיבה לכך הגיונית, הרי הקציר והאיסוף הן פעולות שונות. קציר אינו מצטרף לאיסוף. אך האיסוף עשוי להצטרף לקציר, או נכון יותר לאיסוף שלאחר אותו קציר. בתוספתא רבן שמעון בן גמליאל חולק על חכמים, ומתואר הוויכוח ביניהם. גם כאן הוויכוח נסב סביב קל וחומר, במה יפה יותר כוחם של עניים, בקמה או בעומר. דרשת הקל וחומר משותפת לכולם, והם חלוקים כיצד יש להפעילה: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה, ודין הוא, מה אם קמה שהורע כח עני בה הרי היא מצלת את העומר, עומר שייפה כח עני בו אינו דין שיציל את הקמה. אמר לו, רבי, מה לקמה שמצלת את העומר שהרי ייפה כח עני בו, יציל את הקמה שהרי ייפה כח עני בה" (פ"ג ה"ו). במדרשי התנאים מחליפות הדרשות את הקל וחומר כמקור להלכה, ובירושלמי הדרשות מורכבות ומפותחות עוד יותר35ספרי דברים, רפד, עמ' 300; מדרש תנאים לדברים, כד יט, עמ' 161; ירו', יט ע"ג. . דומה שלפנינו ביטוי לתהליך הפנימי העמוק שחל בתחום זה של תורה שבעל פה. ההלכות הקדומות עוצבו עוד לפני שהתגבשה דרך הלימוד של תורה שבעל פה; הן עוצבו על ידי הציבור ירא ה' ששמר עליהן הלכה למעשה. במסגרת זו נוצרו כללים שונים ונוהגים של יום יום. בשלב שני, שהתחולל בשלהי ימי הבית השני, נשקלו הנוהגים ועוצבו כמערכת הלכתית שיטתית. בתהליך זה ניסו לבחון בדרכי היגיון את הכללים השונים ולהקיש מהתקדימים על שאלות חדשות. במסגרת זו נבחנו כמובן גם פסוקי התורה, אך לא כאסמכתאות לדרשה אלא כדרך לימוד של פשט. "פשט" בהקשר זה אינו משמעות הפסוק כפי שאנו מבינים אותו היום, אלא כפי שקדמונינו הסיקו שיש לפרשו. בשלב השלישי, בדורות אושא ואילך, עוגנו ההלכות השונות בדרשות שרובן הן סמך מאוחר שבא לבסס הלכה קיימת. בשלב זה התעצם תהליך ההאחדה המשפטי והמשיך להתגבש בכל תקופת התלמוד36ראו דיוננו בהרחבה במבוא למשנה, וכן גילת, גזירה שווה; הנ"ל, מדרש הכתובים. .
איזו היא הקמה שהוא מצלת את העומר – מה צריכה להיות כמות הקמה שמצילה עומרים או קמה אחרת, כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד – שני כללים כאן: כל שאינה שכחה, כלומר לא חל עליה דין שכחה, כלומר כזאת שלא נשכחה אלא שטרם נקצרה, והכלל השני הוא שהכמות אינה חשובה, ואפילו קלח אחד מספיק.