גדיש שלא לוקט תחתיו – הכוונה לגדיש שלא ליקטו תחתיו את החיטים של הקציר (איור 36). הגדיש הוא ערמת האלומות, ומערמים אותה ליד הגורן. לעתים היה ליד הגורן משטח סלע חלק, וזהו המקום האידֵאלי לגדיש, אבל לפעמים הייתה הגורן בתוך השדה. מן הדין היה ללקט את השכחה לפני שערמו את ערמת האלומות, אך הדבר לא נעשה, כל הנוגעות בארץ הרי הן שלעניים – הירושלמי (יח ע"ד) מסביר שהדבר נעשה בתור קנס. לפי הסבר זה חכמים חושדים שהדבר נעשה בכוונה כדי לחמוק מחובת מצוות לקט באותה פיסת קרקע שעליה הונח הגדיש. ה"קנס" הוא חמור למדי; בזמן שהשיבולים מונחות בגדיש גרעינים נושרים, וגם שיבולים שלמות עלולות ליפול מהאלומה, על כן הכלל של המשנה יש בו משום עונש מכאיב. נראה שחכמים הכירו את רוח האדם ותנאי הקציר, ולא ראו כסבירה את האפשרות שהייתה זו שגגה. כפי שנראה בהמשך המשנה, אם אין סיבה מיוחדת לקנס הכלל הוא ש"עומדין" (אומדים1"עומדין" מצוי ב- ג4, פ ובכתב יד קופמן. בר"ש נמצאות שתי הגרסאות. החילוף הוא חילוף רגיל הנובע מטשטוש הגרוניות. דיון נרחב יש על כך בתלמוד הבבלי למשנת עירובין פ"ה מ"א, וסיכמנו אותו במקומו. הר"ש עצמו כבר מפנה למשנת עירובין. ) כמה היא ראויה לעשות, וזו כמות פחותה במידה רבה מנתינת כל הלקט לעניים.
והרוח שפזרה את העמרים – רוח סערה עזה פיזרה את העומרים (האלומות). סתם אלומה בשדה שייכת לעניים, אך כאן אין זו שכחה. זאת ועוד; הרוח שהעיפה את האלומות והנחיתה אותן על הקרקע גרמה, מן הסתם, גם ללקט מרובה, כלומר גרעינים רבים נשרו מהגבעול. כאן אין מקום להטלת קנס על בעל הבית, שהרי אין הוא אשם במאומה, על כן עומדין – אומדין, וכך ברוב עדי הנוסח ובכתיב הבבלי, אותם כמה לקט ראוייה לעשות נותן לעניים – אין מקום לתת לעניים את כל הלקט והשכחה, ויש לבצע אומדן של הלקט הפוטנציאלי ואותו לתת לעניים.
רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לעניים [כדי] ניפלה – המצוי בסוגריים נוסף בכתב אחר בשוליים. "כדי נפילה" הוא מונח הסובל שני פירושים, או שהוא בא בשתי משמעויות בהקשרים שונים. במשנת בבא מציעא שנינו: "המקבל שדה מחברו, ולא עשתה. אם יש בה כדי להעמיד כרי, חייב לטפל בה. אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי אלא אם יש בו כדי נפילה" (פ"ט מ"ה). סביר מאוד ש"כדי נפילה" כאן משמעו כדי זריעה, וכך הירושלמי מסביר במפורש (שם, יב ע"א). כלומר, מי שקיבל באריסות קרקע חייב לטפל בה אלא אם כן הוא מקבל פחות ממה שזרע. אין הוא חייב להפסיד מכספו, אך אם הוא מוציא כדי זריעה הוא חייב לטפל בה, כלומר לזרוע אותה. הבבלי מגדיר את הכמות של "כדי להעמיד כרי" ואת כמות הזריעה. לגבי כמות הכרי שנינו: "לוי אמר: שלש סאין, דבי רבי ינאי אמרי: סאתים. אמר ריש לקיש: סאתים שאמרו – חוץ מן ההוצאה" (בבלי, קה ע"א)2פליקס, חקלאות, עמ' 141. . נראה שריש לקיש נוקט עמדת ביניים; שלוש סאים הן בערך סאתיים חוץ מן ההוצאה, כלומר סאתיים רווח. אם פירוש זה נכון הרי שהעמדת הכרי תלויה גם בגודל השדה. שדה שזורעים בו סאה ומעמיד כרי של סאתיים או שלוש – חייב לטפל בו. אין זה סביר לפרש שמידה זו של כרי נאמרה גם בשדה גדול של מאות דונמים.
יהא הפירוש של דברי תנא קמא אשר יהא, חשוב יותר הוא הסברו של רבי יהודה והפרשנות עליו: "וכמה כדי נפילה? רבי אמי אמר רבי יוחנן: ארבעה סאין לכור, רבי אמי דיליה (בעצמו) אמר: שמונת סאין לכור. אמר ליה ההוא סבא לרב חמא בריה דרבה בר אבוה: אסברה לך (אסביר לך), בשני דרבי יוחנן הוה שמינה ארעא, בשני דרבי אמי הוה כחישא ארעא. תנן התם: הרוח שפיזרה את העומרין, אומדים אותה כמה לקט ראויה לעשות, ונותן לעניים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לעניים כדי נפילה. וכמה כדי נפילה? כי אתא רב דימי אמר רבי אלעזר, ואיתימא רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור. בעי רבי ירמיה: לכור זרע או לכור תבואה? למפולת יד או למפולת שוורים? תא שמע, דכי אתי רבין אמר רבי אבוה אמר רבי אלעזר, ואמרי לה אמר רבי יוחנן: ארבעת קבין לכור זרע. ועדיין תבעי לך: למפולת יד או למפולת שוורים? תיקו" (בבלי, שם ע"ב; ירו', יח ע"ד).
המחלוקת הראשונה היא על כמות הזריעה, ארבע סאין או שמונה סאין לכור, וכנראה הכוונה לבית כור, כלומר 40 או 80 ק"ג, כלומר זריעה של 1.9-0.93 ק"ג לדונם3בית כור הוא שלושים בתי סאה. בית סאה הוא 50x50 אמה, והאמה היא כ- 60 ס"מ, אם כן בית סאה הוא כ- 900 מ"ר ובית כור 27 דונם. סאה היא כ- 13-10 ליטר, ועסקנו בכך בהרחבה בנספח למסכת פסחים. לשם קלות החישוב לקחנו בחשבון סאה שנפחה 10 ליטר, שהם כ- 6.3 ק"ג. זריעה של ארבעה סאים (25.2 ק"ג) לבית כור (27 דונם) משמעה זריעה של 0.93 ק"ג לדונם. זריעה של שמונה סאין משמעה 1.9 ק"ג לדונם. .
לאחר מכן מובאת משנתנו ובה נקבעת מידה אחרת של כדי נפילה, ארבעה או שמונה קבין לכור. אין זה יבול רגיל אלא להפך, מה שנושר בעת הקציר. בסאה שישה קבין, אם כן מדובר על 4.2 ק"ג לבית כור (כ- 0.150 ק"ג לדונם), או פי שניים מזה. הסברנו את הגמרא לפי הפירוש ש"כור" הוא בית כור, וכן מסיק הירושלמי (להלן). אבל הבבלי מסביר אחרת ומציע שני הסברים אחרים. האחד – ארבעה קבין לכור זרע, כלומר ארבעה קבין גרעינים משטח שזרעו בו כור, ולפי המידות הקודמות של "כדי נפילה" מדובר בקב ל- 7.5 בתי סאה (6.75 דונם), או חצי מזה לפי מי שאומר שזרעו 8 סאין לכור. הפירוש האחר הוא ארבעה או שמונה קבין לכור תבואה, כלומר לשטח המניב כור, כלומר אחד חלקי 45 מהיבול. בהמשך הגמרא מובא דיון על טיב הזריעה וכנראה יש הבדל בין "מפולת יד", כלומר זריעה ביד, לבין "מפולת שוורים", כלומר זריעה במכשיר זריעה המורכב על המחרשה, מכשיר הנקרא גם קנקן4כגון משנה, בבא מציעא פ"ו מ"ד; מדרש תהילים, יב א, עמ' 105. . אם כן, הצענו שלושה הסברים למונח "כור": בית כור, כור זריעה או כור קציר.
בירושלמי למשנתנו ההסבר דומה. מובאת בו המחלוקת האם כדי נפילה הם ארבעה קבין לכור או שמונה, ומחלוקת נוספת האם כור הוא "ארבעת קבין לכור או לבית כור" (יח ע"ד). "כור" כאן הוא כור זריעה או כור קצירה; לירושלמי היה ברור כנראה מה הפירוש, ואנו לא זכינו לדעת מה היה ברור להם. הדיון בירושלמי מסתיים: "אמר ליה לבית כור", כלומר כפי הפירוש הראשון שהצענו.
התלמוד שם מוסיף: "תמן תנינן: 'אמר רבי יודה מה קיצבה כרי? אלא אם כן יש בה כדי ניפלה. אמר רבי אבהו: בנופל לה כדי לזורעה' וכא הוא אמר הכן? (וכאן הוא אומר כן?)". כלומר שם, במשנת בבא מציעא, ניתנה מידה אחרת – "כדי ניפלה", ורבי אבהו הסביר שכדי ניפלה (נפילה) זהה לכדי לזרעה; לכאורה ההסבר קשה, שהרי המונח "כדי ניפלה" (נפילה) מוסבר שם בדרך שונה מזו שלנו. אבל הירושלמי מסכם שזה פירוש המונח שם, ואצלנו אתה אומר כך (ארבעה קבין לכור, ולא ארבע סאין לכור).
הארכנו בכך כדי להבהיר מדוע אין לקבל את הפירוש הרואה במקור שלפנינו עדות לכמות היבול הממוצע (ארבע קבין זריעה לכור יבול, יחס זרע-קציר של 1:45). מי שהציע זאת התעלם מכך שהבבלי והירושלמי מבדילים בין ארבעה קבין לכור שנאמרו לצורך פאה לבין ארבע סאין לכור, שהוא כדי זריעה5כך אצל פליקס, חקלאות, עמ' 141. . זה המקור היחיד כמעט העוסק בכמויות יבול ממוצעות והוא שימש כתשתית לחישובים כלליים חשובים6ראו ספראי, כלכלה, עמ' 110, שקיבל את הסברו של פליקס בהסתייגות מסוימת. , אך לשיטתנו אין בתלמודים עיסוק בכמויות היבול, וכדי נפילה כאן אינו קשור כלל לכדי זריעה. גם מבחינה הגיונית אין קשר בין השניים7ראו עוד פירושנו לכלאים פ"ב מ"א, ושם חוזרת מידה זו של זריעה. .