Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Peah 4:11

חוררי – כך בעדי נוסח אחדים⁵²ג3, ג7, ג8, ו, ז, ל, פ, – חוררי או חררי. , וברובם חורי נמלים. הצורה "חוררי" היא הכפלה של הרי"ש, וזו תופעה מקובלת בעברית⁵³אפשטיין, מבוא, עמ' 1259, וראו פירושנו למעשרות פ"ה מ"ז. , נמלים שבתוך הקמה הרי הן שלבעל הבית –

אלו טרם נקצרו ולכן בעל הבית עשוי לאסוף מהם את הגרעינים, שלאחר הקוצרים העליונים לעניים – העליונים נחשבים לתבואה רגילה וכל מה שנשר שייך לעניים, והתחתונים שלבעל הבית – מן הסתם גרעינים אלו נאספו על ידי הנמלים עוד לפני הקציר ולכן אין הם בכלל קציר אלא בכלל שדה ש"קירסמוה נמלים" (לעיל פ"ב מ"ז), ותבואה מעין זו לא רק שאינה של עניים אלא שהיא פטורה מפאה.

רבי מאיר אומר הכל לעניים שספק לקט לקט – ההבחנה בין גרעינים עליונים ותחתונים אינה חדה, ולכן רבי מאיר פוסק שהגרעינים ספק, וכל ספק לקט יש להחמיר ולראות בו לקט. הכרעה זו אינה רק מדין ספק רגיל, אלא נותנת ביטוי למגמה בפסיקה התנאית להרבות במתנות העניים.

הירושלמי מוסיף "העליונים לעניים בלבנים, והתחתונים לבעל הבית בירוקין" (יח ע"ג). הלבנים הם גרעינים בשלים שצבעם לבן, ועל שמם נקרא שדה הדגן "שדה לבן", והירוקים הם גרעינים שטרם הבשילו וצבעם ירוק. גרעינים לבנים הם חלק מהקציר והירוקים נאספו עוד לפני הקציר, ולכן אינם בבחינת שכחה.

החקלאי בן ימינו, מן הסתם, יסתייג מאכילת גרעינים שנמצאו בחורי הנמלים. אבל החקלאי הקדום לא יכול היה להרשות לעצמו להתעלם אפילו מכמות קטנה זו של יבול⁵⁴לנזקי הנמלים ראו נבו, פגעים, עמ' 142-136. . בפירושנו למשנת מעשרות (פ"ה מ"ז) נראה שהירושלמי סבור שהבעל מתייאש ממה שבחורי נמלים, והדברים עומדים בניגוד למשנתנו. שם נסביר שההסבר האמוראי אינו פשט המשנה שם, והוא בניגוד למשנתנו, וכנראה הוא משקף שינוי כלכלי בתקופת האמוראים.