האימהות שלבצלים חייבות בפיאה רבי יוסה פוטר – הירושלמי מסביר את טעמו של רבי יוסי "משום הבקר" (יז ע"ג). כלומר, לדעתו האימהות אינן בעלות ערך כספי ועל כן אינן בבחינת פרי ה"נשמר", ורק פרי נשמר חייב בפאה (לעיל פ"א מ"ד). הסבר זה מנחה אותנו בהבנת המשנה, ונראה שהאימהות הן הפקעות לאחר שצמחו מהן תפרחות הזרעים. כפי שאמרנו בפירושנו למשנה הקודמת יש להן ערך שולי בלבד, ורבי יוסי סובר שאין להן ערך כלל. בתלמוד יש מחלוקת האם אימהות אלו הן "צומחתה" או "פורגרה". פירוש המילים אינו ברור, ולא נותר לנו אלא לפרשן לפי משמעות המונח – אימהות29הרש"ס גורס "פודגרה", וראו עוד דיוננו במשנה מעשרות פ"א מ"ו. בעל מלאכת שלמה גורס, או מתקן, ל"פדגוגא". הפדגוג הוא המחנך של הילד הקטן (זו מילה יוונית שמשמעה מוביל הילד). פדגוג קשור אכן לילד קטן, אך לא לאם, ודומה שהמפרש הדגול תיקן את לשון הירושלמי ולא עלה בידו. .
מלבנות הבצלים שבין הירק רבי יוסה אומר פיאה מכל אחת ואחת וחכמים אומרים מאחת על הכל – זו מחלוקת הדומה בניסוחה למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל שבראש הפרק. הירושלמי עמד כמובן על הדמיון בין המשניות, אלא שהסביר שבית שמאי יודו לרבי יוסי אך רבי יוסי אינו חייב להסכים עם בית שמאי. כזכור, טעמו של בית שמאי הוא שזריעת ביניים בין עצים היא חריגה, וזריעת בצלים בין ירק חריגה פחות. לכן הם יסכימו עם רבי יוסי, אך הוא אולי לא יסכים עמם (ירו', שם). ודאי שבית שמאי פעלו זמן רב לפני רבי יוסי ולא הכירוהו, ולכל היותר הכוונה שבית שמאי מקבלים את עמדתו של רבי יוסי. נראה שהירושלמי מתאמץ שלא ליצור זיקה בין בית שמאי לרבי יוסי.
כל דיון הירושלמי נראה לכאורה תמוה. משנה א עסקה בגידולי ביניים בין העצים. משנתנו עוסקת בנושא אחר לחלוטין. אין מגדלים גידולי ביניים בתוך הזרעים, אלא הכוונה היא שהשדה מאורגן קרחות קרחות, עיקרו שדה זרעים (ירק או דגנים) ובתוכו מלבנות בצלים30למצב זה ראו בהרחבה פירושנו לפרק ג במסכת כלאים. . השאלה היא האם המלבנות השונות הן שדה אחד, או שכל "מלבן" (קרחת) הוא שדה בפני עצמו. אם כן, המצב הבסיסי שונה מזה שבמשנה א. ברם הדמיון אינו בַמקרה, אלא בעיקרון ההלכתי כפי שהסברנו אותו. השאלה הא האם שדה מפוצל הוא שדה אחד או סדרת שדות נפרדים. בתחום זה יש דמיון בין שיטת בית שמאי (שדות נפרדים) לשיטת רבי יוסי, אלא שרבי יוסי מדבר על מקרה מובהק יותר של פיצול של שדה אחד ולכן אולי אינו מהלך בדיוק בשיטת בית שמאי, אלא רק במקרה שהמכנה המשותף של הקרחות בולט, כמו במשנתנו. עם זאת, בהבנה הפשוטה רבי יוסי מהלך בשיטת בית שמאי, ולפי פשוטה מצטרפת משנתנו לסדרה ארוכה מאוד של הלכות שבהן דעת בית שמאי התקבלה ונהגו לפיה, או לפחות היו חכמים שקיבלוה31ספראי, הכרעה כבית הלל וביכלר, בית הלל, אספו חלק קטן מהמקרים. עם כל זאת יש להסתייג ולומר שאין כל ביטחון שבית שמאי נקטו עמדה שיטתית ואחידה. זו דרכו של התלמוד לנסות להפוך את הפסקים הבודדים לשיטה, אך במבוא הכללי לפירוש המשניות הטלנו ספק ומגבלות על דרך פרשנות משפטית זו. .
המשנה מניחה בפשטות שבצלים חייבים בפאה. אמנם ירקות פטורים מפאה משום שאינם בבחינת "מכניסו לקיום" (לעיל פ"א מ"ד), אבל בצלים נשמרים במחסן ונמכרים ולכן חייבים בפאה, והמשנה מדברת שם ברוב ירקות ולא בכולם, ובסיפא של המשנה ברור שהבצלים חייבים בפאה והירק אינו חייב. בעל מלאכת שלמה מסכם שהמחלוקת במשנה היא האם הירק הפטור נחשב להפסקה (רבי יוסי) או שהוא כאילו בטל (חכמים).