הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא [גורן] – המצוי בסוגריים נמחק בידי המעתיק ולא נוקד, והוא טעות כתיבה, עושה שתי גרנות נותן פיאה אחת – הגורן הוא המונח לאיסוף היבול. המונח מועבר מתחום איסוף החיטה, הנאספת אל הגורן לדיש. הדיש נעשה בעזרת בהמות שסובבו את המורג. על כן היה מקום הדיש עגול, ומכאן השימוש במונח גורן, שהיא משטח או מתקן עגול. פרות אחרים נאספו בצורות אחרות. במסכת מעשרות מתנהלים דיונים רבים בשאלה "איזהו גרנן למעשרות" של הפרות השונים (משנה, מעשרות פ"א מ"ה). מדובר בשדה אחד שבעליו אוסף את יבולו בשתי גרנות, כלומר בשני מקומות שונים, או בצורות איסוף שונות. במשניות להלן דוגמאות מספר לשתי גרנות, ונראה שההגדרה הייתה גמישה למדי. מכל מקום הבעל רשאי לתת פאה אחת על הכול, משום שהשדה אחד, למרות הפיצול באיסוף. כפי שראינו במשנה ג רשאי הבעלים לתת את הפאה במפוזר, והחידוש הוא שבמקרה זה לא כל גורן נחשבת לשדה בפני עצמה, ומותר לו לתת מגורן אחת על חברתה. להלן נעלה את האפשרות שמשנתנו היא כדעת חכמים בלבד, ורבי עקיבא חולק ואומר שנותן פאה מכל אחת (להלן פ"ג מ"ב).
זרעה שני מינים אף על פי שהוא עושה גורן אחת נותן שתי פיאות – אם בשדה שני מיני פֵרות – חייב לתת מכל אחד פאה, אפילו אם הם נאספים כאחד. גורן אחת במקרה זה תהיה מקום איסוף ואריזה אחד, ולא דווקא ערבוב של שני המינים.
הזורע את שדהו שני מיני חיטים [אם] עשאן גורן אחת נותן פיאה אחת שתי גורנות נותן שתי פיאות – המקרה השלישי במשנה הוא מקרה ביניים. בשדה שני זנים של חיטים, ועל כן זה מעין ספק האם לבעלים שדה אחד או שני שדות. במקרה זה אם האיסוף מרוכז (גורן אחת) – רשאי הבעלים לתת פאה אחת על הכול, אך אם האיסוף מפוצל הוא חייב לתת לכל זן פאה נפרדת. התלמוד הירושלמי מדגים את המקרה בעזרת שני זנים, אגורית ושמתית (יז ע"ב)33רבו שינויי הנוסח בשמות הזנים: אגדו, אגרו, שמותית, שמתית, שחמתית ועוד. ; שמתית היא כגרסת הרש"ס "שחמתית", כלומר חיטה אדמדמה. "מבחן" הגורן האחת אינו שרירותי, ואינו תלוי רק ברצונו של הבעל. גורן אחת משמעה ששני הזנים נקצרים באותו זמן ודשים אותם באותו זמן, והזרעים מתערבבים. על כן הם בבחינת זרע אחד34ראו פירושנו לחלה פ"א מ"א ומ"ב, שם נדונה השאלה האם שתי עיסות ממיני חיטה (זנים) שונים מצטרפות לשיעור חלה. למשנה זו מקבילה בכלאים פ"א מ"א. .
ההלכה שבמשנה נדונה בפרטי פרטים בפרק ג.