מקראות
ויקרא יט ט-י
ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט. וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלהיכם.
ויקרא כג כב
ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה' אלהיכם.
דברים יד כח-כט
מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה.
דברים כד יט-כב
כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך. כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה. כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה.
דברים כו יב-טו
כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישִת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו. ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש.
מסכת פאה היא מסכת הצדקה, או בשפה משפטית "מתנות עניים". המונח "מתנות עניים" בא להבחין בין עשרים וארבע מתנות הכהונה לבין חמש מתנות העניים שנפרט להלן. מתנות העניים הן מצוות לתת לעני חלק מוגדר מהיבול, אבל מצוות צדקה רחבה הרבה יותר וכוללת את כל אשר כינו חכמים במונח "גמילות חסדים". באופן טבעי מרבית ההלכות עוסקות במתנות העניים, שכן דרכה של ההלכה לעסוק בפרטים הטכניים הנורמטיביים. לעומת זאת מצוות צדקה היא כללית יותר. אדם צריך לתת לפי יכולתו ולפי צורכי השעה, וההגדרות המשפטיות-טכניות מעטות יותר. על כן מרבית החומר ההלכתי ומרבית המשניות עוסקים במתנות העניים ולא בעקרונות הצדקה.
מסכת פאה נקראת כך משום שבמשפט הפותח מדובר על "הפאה והבכורים", אך היא עוסקת כאמור בכל מתנות העניים, כפי שנברר להלן. עם זאת המשנה הראשונה, כמו גם המשניות האחרונות, עוסקת במצוות צדקה מההיבט הכללי והעקרוני שלה.