משנתנו שונה אותה הלכה שבמשנה שלפניה, אלא שבמשנה ד נשנתה ההלכה בתבשיל ובמשנתנו בתנור ובפת שנאפתה בו. החידוש הוא בהכרעה ובתוספת להלכה זו ממשנתם של תנאים ואמוראים.
תנור שהיסיקו בקליפי ערלה – האסורים בהנאה, ואפה בו את הפת – אפה את הפת באישם ובחומם של קליפי הערלה, תידלק הפת – תישרף הפת (איורים 20-18).
בברייתא בבבלי נאמר: "תנו רבנן תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם, חדש יותץ ישן יוצן. אפה בו את הפת, רבי אומר הפת אסורה וחכמים אומרים הפת מותרת" (פסחים כו ע"ב). לפי ברייתא זו משנתנו היא כרבי, ובניגוד לדברי החכמים. אולם בהמשכה של הסוגיה "אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת מותרת וחכמים אומרים הפת אסורה" (כז ע"א), ועל מסורת זו שואלת הסוגיה: "והתניא איפכא", ועונה: "שמואל איפכא תני. ואי בעית אימא בעלמא קסבר שמואל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובהא אפילו מחביריו, וסבר אתנייה איפכא כי היכי דניקום רבנן לאיסורא". הסוגיה שונה שני תירוצים. לפי התירוץ הראשון שמואל שנה את הברייתא בלשון הפוכה. יש אף נוסחאות: "שמואל איפכא תני [ואיפכא אתניוה]"19כ"י מינכן ורש"י ד"ו. , כלומר כך שנו לו רבותיו20כיוצא בו בבא קמא צו ע"ב. . לפי התירוץ השני שמואל שנה את דעות רבי וחכמים בלשון הפוכה כי בכך קבע את ההלכה כדעת החכמים21ראו דיונו של אפשטיין, מבוא, עמ' 215. . כלומר, הוא שינה מדעתו את שמות האומרים כדי להבהיר כמי ההלכה. בתוספתא מובא: "תנור שהסיקו בקלפי ערלה, אם חדש יותץ, אם ישן יוצן, אפה ובשל בגחלים מותר" (פ"א ה"ז), ומשתמע מדברי התוספתא כי בגחלים מותר אבל בתנור עצמו אסור22וראו ליברמן בפירושו, עמ' 821. . חשוב לציין שמשנתנו אינה אומרת מה דינו של התנור עצמו, בניגוד לברייתות.
ניתערבה באחריות – נתערבה הפת האפויה בתנור בכיכרות אחרות של היתר, תעלה באחד ומאתים – הפת בטלה באחד ומאתיים. מסתבר כי אף בהלכה זו יודה רבי שהפת בטלה. פת היא בוודאי דבר חשוב, אך הפת האפויה אינה פרי הערלה, אלא נאפתה בעצי ערלה האסורים בהנאה, וזה פחות מהבגד הצבוע בקליפי ערלה שגם הוא עצמו איננו ערלה. הפרוסה רק הושבחה מהערלה, ותערובתה עולה באחד ומאתיים.