בין שורה של משניות על שאור שנפל לתוך עיסה באה משנה על תבלין שניתן בתבשיל. המשנה הנה הרחבה ופירוט של ההלכה בראש הפרק44וראו את דבריו של בעל משנה ראשונה. .
תבלים – הניתנים בתבשיל לתיקון טעמו, שנים ושלשה שימות – של שניים או שלושה איסורים, של תרומה ושל ערלה ושל כלאי הכרם, בין אם ממין אחד – תבלינים מאיסורים שונים אך מין אחד, כגון פלפלים מאיסורים שונים, או משלשה – מינים ומשלושה איסורים שונים. בכל מקרים אלו אסור – אם נפלו לתוך תבשיל של היתר, התבשיל נאסר, ומיצטרפין – כי האיסורים השונים מצטרפים לאסור את התבשיל. הם מצטרפים אף אם כל תבלין כשלעצמו אינו אוסר את התבשיל מפני שאינו נותן טעם ואינו בכמות שאוסרת את התבשיל. האיסורים השונים מצטרפים לשיעור או לנתינת הטעם. רש"י בשני מקומות שבהם הובאה משנתנו מפרש: "ב' וג' שמות – פלפל לבן שחור וארוך" (שבת פט סע"ב; עבודה זרה סו ע"א). אף הרמב"ם45בפירושו למשנה ובהלכותיו, הלכות מאכלות אסורות פט"ז הט"ו. פירש בדרך זו: "היו שלושה סוגי תבלין אבל כולן ממין אחד כגון הקאקלה (הוא הֶאל בערבית) שיש בו גדולים וקטנים והפלפל שיש בו לבן ושחור או שהיו שלושה מינים אבל יש להן שם אחד כגון מיני 'אלפודנקאת' ומיני הכרפס, שכל מיני הכרפס נקראין כרפס". אם כן, "שמות" הם המילים שהצמח מכונה בהן. ברם, כבר עמדו חכמים46התוספות בעבודה זרה ד"ה "תבלין" והראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם. על כך כי קשה להתאים פירוש זה לדברי רבי שמעון החולק ואומר: "שני שמות ממין אחד או שני מינים משם אחד". זאת ועוד: המונחים "שם" ו"שמות" משמשים במשנה במקומות רבים במובן שם של איסור, טיבו והגדרתו של האיסור, כגון במכות: "שלא השם המביאו לידי מכות, מביאו לידי תשלומין" (פ"א מ"ב); "אלמנה וגרושה חייבין עליה משום שני שמות" (שם פ"ג מ"א), ועוד הרבה47כגון משנה, אהלות פ"ג מ"א, ושם אי אפשר לפרש אלא ששני שמות הם מיני איסור (מגע ומשא). . אם כן שמות הם מיני איסורים, מונחים הלכתיים, וכן פירשו הר"ש48ראו דבריו בהרחבה; הוא נשען, בין השאר, על פירוש רבנו תם בעניין. ראו עוד דברי בעל מלאכת שלמה שאף הוא האריך בנושא. והרא"ש, וכן יוצא בוודאות ממשנה טו להלן.
רבי שמעון אומר שני שמות ממין אחד – בנוסחאות רבות: "שנים ושלשה שמות". שני איסורים שונים ממין תבלין אחד, או שני מינים משם אחד – או שני תבלינים ממינים שונים ושניהם הם מאיסור אחד. שני המינים הם תרומה, ערלה או כלאי הכרם, אין מיצטרפין – לאסור את התבשיל, וכדעתו במשנה א בפרקנו. דעת התנא קמא היא דעתו של רבי מאיר, וכדבריו של רבא בבבלי עבודה זרה: "הא מני רבי מאיר היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי מאיר49רבי יהודה ורבי מאיר שניהם בני דור אושא, ואין זה רגיל שאחד מהם ימסור בשם בן דורו (להוציא מקור אחד, הכרוך בקשיים, במסכת ספר תורה פ"א ה"ה). מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה שנאמר 'לא תאכל כל תועבה' (דברים יד ג) – כל שתיעבתי לך הרי הוא ב'בל תאכל' " (סו ע"א). גם במשנה הקודמת היה תנא קמא כרבי מאיר.