סדר המסכת
שלושה פרקים במשנת ערלה, אולם רק הפרק הראשון והאחרון מציעים הלכות ערלה. הפרק הראשון מעלה אילו נטיעות חלות עליהן הלכות ערלה: נטיעות שלא נטעו למאכל, הנוטע לרבים, הנוטע ברשות הרבים, נכרי שנטע ונטיעה שעלתה מאליה (משנה א-ב). בפרק זה ערוכות משניות על אילנות שנעקרו ונשארו מהם חלקים או ברֵכות (משנה ג-ה). משנה אחת (משנה ו) דנה בנטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות, ובהמשך הפרק סדורות ההלכות על אילו חלקים של האילן חלים איסורי הערלה.
הפרק השני במסכת, המהווה כמעט מחציתה של המסכת כולה, אינו עוסק אלא בהלכות תערובת. במשניות הראשונות בפרק נזכרת הערלה יחד עם תרומה וכלאיים והדברים האחרים שנאסרים בתערובת, אך ממשנה ה ועד סופו של הפרק, עד משנה יז, סדורות הלכות תערובת ללא כל זיקה לערלה. משנה י דנה בשאור של חיטים של תרומה שנפל לתוך עיסת חיטים של חולין. שאור אין לו כל זיקה לערלה. המשניות האחרונות בפרק זה דנות בבשר קודשים שנתבשל עם בשר של חולין, ואף הלכות אלו אין להן כל זיקה לאילן הערלה. פרק זה ניתן היה לצרפו למסכתות שונות כגון תרומה או כלאים, או אף למסכתות שונות בסדר קודשים. אף נראה כי בעריכות הראשונות של המסכת לא נכלל פרק זה במשנת ערלה, שכן לכל הפרק הארוך אין כל הוספה או השלמה בתוספתא לערלה. בתוספתא לפנינו רק פרק אחד. תחילתה של הלכה ה בפרק חוזרת על דברי המשנה האחרונה שבפרק א, על דברי רבי יוסי שנוטעים ייחור של ערלה, והמשכה של ההלכה בתוספתא הוא מעין השלמה לראש פרק ג במשנה. מצויות חזרות והשלמות בתוספתא לפרק ב של משנתנו, אבל הן שנויות בתוספתא למסכת תרומות (כגון פ"ה ה"ט-ה"י; פ"ו ה"ה-הי"א ופ"ח הי"ג-הט"ו).