הקדמה
משנת ערלה אינה עוסקת בחיוב שחל על הפֵרות או על התבואה, כרובן של המסכתות בסדר זרעים, אלא במעמדו של פרי הערלה. משנת ערלה דומה בזה לפרקים במשנת כלאים העוסקים במטעים בלבד, והלכות רבות במשנת ערלה אמנם דומות לאלו של כלאים, כפי שיתברר בהמשך דברינו. לפי ההלכה המקראית אסור לאכול את היבול של שלוש השנים הראשונות, ויש להשמידו. בפועל כמעט אין פרי בשנים אלו, וחשיבותה של ההלכה היא בעיקר ברובד העקרוני.
לפי הכתוב בספר ויקרא (יט כג) פרי העץ בשלוש השנים הראשונות אסור באכילה: "וערלתם ערלתו את פריו, שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל". מקור המונח אינו ברור. "ערל" הוא מי שלא הסירו את בשר ערלתו במעמד הברית; המינוח המקראי מעיד כי הפרות של שלוש השנים הראשונות נחשבו לערלה, וכשם שיש להסיר אותה כך יש להסיר אותם. עם זאת, הדמיון עדיין אינו מובהר.
הלכות רבות במשנתנו מבוססות על ההלכה שערלה אינה אסורה רק באכילה אלא אף בהנאה: "בגד שצבעו בקלפי ערלה, ידלק" (פ"ג מ"א), ו"תנור שהיסיקו בקליפי ערלה, ואפה בו את הפת – תידלק" (מ"ה), וכיוצא באלו הלכות אחרות. מדרש החכמים מלמדנו: "לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו תלמוד לומר וערלת ערלים, ערלים לרבות את כולם" (ספרא קדושים, פרשה ג ה"ה, צ ע"א; בבלי, פסחים כא ע"ב - כב ע"ב). בהלכה זו חמורה הערלה מן התרומה שמותרת בהנאה, ו"מדליקין שמן שרפה1שמן תרומה שנטמא והוא עומד לשרפה. בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין ועל גבי החולין ברשות כהן" (משנה, תרומות פי"א מ"י). הערלה אף חמורה מן האיסורים האחרים, שאין דינה אלא בשרפה. המשנה בתמורה מונה תחילה "ואלו הן הנקברים" (פ"ז מ"ד), ובמשנה שלאחריה: "ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח ישרף, ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם". הערלה חמורה ככלאי הכרם אף להלכת ביטול, כפי שהמשנה בראש פרק ב שונה: "התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמיי, החלה והביכורים", אם נפלו ונתערבו בחולין "עולים באחד ומאה", הם מתבטלים והופכים לחולין כשהם נתערבבו בכמות העולה פי מאה מכמות התרומה, החלה והאיסורים האחרים. אולם "העורלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים" (פ"א מ"ו; פ"ב מ"א), ופרי ערלה בעל חשיבות הנמכר כיחידות, כגון אגוזי פרך (שם) וחביות יין סתומות, אינו בטל בכל כמות שהיא ואם נפל בתערובת, ותהא כמותה אשר תהא, כל התערובת נאסרת (פ"ג מ"ו ומ"ח).
בכתוב המציע את פרשת הערלה מודגשת הזיקה בין חובת הערלה לפרי ולמאכל: "ונטעתם כל עץ מאכל"; "וערלתם ערלתו את פריו". בהלכות ערלה שבמשנה מצוי ביטוי רב לכתובים אלו: רק הנטיעות למאכל חלים עליהן חיובי הערלה, ו"הנוטע לסייג (לגדר) ולקורות פטור מן העורלה" (פ"א מ"א), ולדעת רבי יוסי "אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצונין לסייג – הפנימי חייב והחיצון פטור" (שם). רק הפרי אסור משום ערלה ו"העלים והלולבין [ו]מי גפנים מותרין בעורלה" (פ"א מ"ז), ורבי יהושע מעיד: "שמעתי בפירוש שהמעמיד (מקפיא את הגבינה) בשרף העלים, בשרף העיקרים – מותר, בשרף הפגים – אסור, מפני שהן פרי" (שם), ו"רבי יוסה אומר: נוטעים יחור של עורלה ואין נוטעים אגוז של עורלה מפני שהוא פרי" (פ"א מ"ט).
הכתוב בדין ערלה פותח: "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם", וההלכה במשנתנו מלמדתנו שחיוב ערלה הוא מ"עת שבאו אבותינו לארץ" (פ"א מ"ב). נטיעות שנטעו לפני ביאת אבותינו לארץ לא חלה עליהן חובת ערלה: "מצאו נטוע – פטור" (שם), אבל מאותה שעה ואילך אף "ונכרי שנטע... חייב בעורלה". שלא כחובת ההפרשה מן התבואה ומפרי העץ השנויה במחלוקת, כולם מודים שחובת הערלה חלה אף על הנטיעות של הנכרי.
במשנת ערלה אין כל דיון כיצד נמנות שנות הערלה. אולם, במשנת ראש השנה נאמר כי אחד בתשרי הוא "ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות ולנטיעה" (פ"א מ"א), ופירשה התוספתא: "כיצד לנטיעה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית, פחות מיכן לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית. ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט, אם ערלה, ערלה ואם רבעי, רבעי"2תוס', ראש השנה פ"א ה"ח; שביעית פ"ב ה"ג, ומקבילות בשני התלמודים; מסכת שמחות פ"ז הכ"ה, עמ' 148. .
מסכת ערלה היא ההזדמנות של חז"ל לעסוק בנושאי מטעים, שכן היא הלכה ייחודית לענף חקלאי זה. לכן דאגה המסכת להעלות שאלות של עיבוד המטע הקדום, גם שלא בהקשר המצומצם של ערלה. בהקשר המצומצם נידונות שאלות כמו מהי הגדרת הפרי (פ"א מ"ז-מ"ח) וכיצד נחשב את גילו של עץ שעבר שינויים (עקירה, הברכה – פ"א מ"ה), ובהקשר רחב יותר נידונות שאלות כגון מהו איסור הנאה (כגון צביעה), ובעיקר מהי תערובת ומהי הצטרפות. בהקשר לכך יש לערלה דינים שונים במקצת: היא "עולה", כלומר מתבטלת, רק באחד למאתיים (פ"ג מ"ה), ולגבי "את שדרכו להימנות" (פ"ג מ"ו) המחלוקת היא אם הוא מתבטל. רוב הדינים משותפים לערלה, לכלאיים ולתרומה, או לערלה ולאשרה, אך הם רוכזו במסכת שלנו, אולי בגלל מיעוט החומר המתרכז רק בערלה.