הפסוקים בתורה (ויקרא יג):
(מז) והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים.
(מח) או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור.
(מט) והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא והראה את הכהן.
(נ) וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים.
(נא) וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא.
(נב) ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר יהיה בו הנגע כי צרעת ממארת הוא באש תשרף.
(נג) ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור.
(נד) וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת ימים שנית.
(נה) וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו.
(נו) ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב.
(נז) ואם תראה עוד בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר בו הנגע.
(נח) והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר.
(נט) זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי עור לטהרו או לטמאו.
הבגדין מיטמין בשני שבועות – צרעת בבגדים דינה כבהרת רגילה (משנה ג) אלא שהיא בבגד, וצבעה ירקרק או אדמדם. בשלשה סימנין – והם: בירקרק ובאדמדם – אלו שני סימנים, [ובפיסיון – הסימן השלישי. ההבדל בין הפסיון ובין שני סימני הצבע הוא שפסיון חייב לבוא עם אחד מסימני הנגע הצבעוניים, וסימני הירוק או האדום באים כל אחד לחוד – בניגוד לבהרת ושער לבן הבאים בצוותא. לתנא הייתה אפשרות להעמיד על ההבדל בין סימני צרעת הבגד וסימני צרעת האדם, אך הוא מתמקד בשאלת הזיקה בין הסימנים לאורך הזמן. המילים "ובפיסיון בירקרק ובאדמדם" נוספו בשוליים, ונשמטו כנראה בגלל הדומות. בירקרק ובאדמדם ] כתחילה – וכן בסוף שבוע ראשון – וכן [ו ]בסוף שבוע שיני – וכן לאחר הפטור ובפיסיון – החל בסוף שבוע ראשון – וכן [ו ]בסוף שבוע שיני – וכן לאחר הפטור ומיטמין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום – כמו ששנינו במשנה ג.