ביום השביעי מגלחו – בדפוס "מגלח", תגלחת שנייה כתגלחת ראשונה כיבס בגדיו וטבל טהר מלטמא כשרץ והרי הוא טבול יום – "טבול יום" הוא מי שסיים את כל תהליך הטהרה, כולל הטבילה, אבל הערב טרם ירד,אוכל במעשר – כנראה הכוונה למעשר שני, וכן ההלכה במסכת כלים (פ"א מ"ה). אפשר גם שהכוונה למעשר ראשון, ומשנתנו כדעת אותם תנאים שתבעו שגם מעשר ראשון איננו חולין מלאים16דנו בכך ארוכות במבוא למסכת מעשרות, וראינו כי דעה זו אמנם נדחתה מההלכה אך יש לה ביטויים מספר. ממשנה, טבול יום פ"ד מ"ד, וממקבילותיה בירו', שבת פי"ח ה"א, טז ע"ג, עירובין פ"ג ה"ז, כא ע"ב ובבלי, עירובין טו ע"א משמע שההיתר לטבול יום לאכול מעשר הוא למעשר שני. כן משמע מהמשנה שם פ"ד מ"א.. העריב שמשו – ירד הערב, ובכך הושלם תהליך הטהרה,אוכל בתרומה – אם הוא כוהן. הלכה זו מופיעה גם במסכת כלים, ושם איש כזה מכונה "מחוסר כפורים"17משנה, כלים פ"א מ"ה; תוס', חגיגה פ"ג הט"ז; פרה פי"א מ"ד.. מונח מקובל זה אינו מופיע, אף שהיינו מצפים למצאו בהקשר זה.
העיסוק באכילת התרומה הוא מאפיין מובהק של "משניות כוהניות". עסקנו במושג זה בנספח למסכת שקלים וסיכמנו: "אנו מכנים משניות אלו 'משניות כוהניות'. אין בכך הערכה שהכוהנים ניסחו אותן, אלא שהן עוסקות בשאלה המעניינת בעיקר אותם, ואינן עוסקות בשאלות חשובות אחרות. לעתים במהלך הפרק ניתן לראות כיצד סדרת משניות עוסקות בשאלות המעניינות את כלל ישראל, ובמשניות אחרות מתמקדים חכמים בשאלות הקשורות לכוהנים. משניות כאלו הן 'משניות כוהניות', ואולי הן גם שריד של תורתם של הכוהנים. כך, למשל, פרק ט ביבמות עוסק בהלכות נישואי ספק ודן במכלול התוצאות של המעשה, אך משנה ד בו מתמקדת באכילת תרומה בלבד. דוגמאות למשניות כאלה יש לרוב"18ראו למשל פירושנו לברכות פ"א מ"א; יבמות פ"ז מ"א; פ"ח מ"א, ועוד עשרות דוגמאות..
נראה שגם משנתנו היא משנה כוהנית, אם כי כאן הקשרה מובהק פחות, שכן אין דרך אחרת לבטא את רמת הטהרה אלא על ידי אכילת תרומה או איסור על אכילת תרומה.
מכל מקום, אם המדובר אכן באכילת מעשר ראשון בטהרה חלקית כפי שהצענו, נוצרת זיקה עמומה בין המשניות הכוהניות ובין ההלכה התובעת אכילת מעשר ראשון בטהרה מסוימת. נקל לקשר תפיסה זו עם עמדות כוהניות, ועם רצונם של הכוהנים שרק הם (או גם הם) יקבלו את המעשרות19לתביעה זו ראו במבוא למסכת מעשרות., שהרי הם המקפידים על הלכות טהרה. עם זאת, הקשר איננו מובהק אלא משוער בלבד.
הביא כפרתו אוכל בקדשין נמצאו שלוש טהרות [במצורע ] – שלוש רמות: 1. ימי ספרו, 2. לאחר הטבילה ולפני הקרבן, 3. לאחר הקרבן, ושלוש טהרות ביולדת – דין יולדת שנוי בתורה (ויקרא יב א-ח): 1. היא טמאה לבעלה כנידה במשך שבוע (לזכר) או שבועיים (לנקבה), 2. לאחר שלושים ושלושה יום (לזכר) או שישים ושישה יום (לנקבה) היא צריכה להביא קרבן. עד אז היא מחוסרת כיפורים. 3. לאחר הקרבן היא טהורה לחלוטין. המינוח "שלוש טהרות ביולדת" ייחודי לפרקנו. ראוי לציין שדין יולדת אינו שנוי במפורש בספרות חז"ל. הוא משמש בסיס למסכת קינים, אך כל המסכת עוסקת בפרטים ולא בעיקר הדין.