Mishnat Eretz Yisrael on Mishnah Negaim 1:4

בדפוס נפתחת המשנה במשפט "רבי חנינה סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר". המשפט איננו בעדי הנוסח הקדומים, והרמב"ם לא הכירו, אבל הר"ש הכירו במשנה. המשפט הועתק מהתוספתא או מהספרא (ראו להלן). המשפט הוא המשך ישיר של משנה א, שכן הוא חולק עליה, אבל סדר המשנה ברור: היא פתחה בכלל מדור יבנה "ארבעה מראות", המשיכה בהסבר המראות, והוסיפה את המראה הפתוך שהוא למעשה מראה חמישי. אחר כך הוסבר המינוח שארבעה מראות "מצטרפין זה לזה", לפי הסברו של רבי עקיבא זו משמעות המינוח; לאחר מכן מונה המשנה את החולקים על המספר ארבעה מראות. נראה שהמראה הפתוך הוא אחת הסיבות למספרים השונים, ולכן לא היה אפשר לעסוק בנושא לפני משנה ב. רבי דוסה בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשה וששה – בכל יתר עדי הנוסח ובדפוס: שלושים ושישה. עקביה בן מהללאל אומר שבעים ושנים – כפולה של המספר הקודם. הראשונים מנסים לפרש מהם המראות הללו, ומציעים שהם צירופים של שניים מהמראות שנזכרו לעיל. בכך יש הסבר מצוין לשאלה מדוע נשנית משנתנו אחרי משנה ג. שערי פירושים לא ננעלו, ולכל כמות של מראות ניתן למצוא צירופים. אם שניים מארבעת המראות מופיעים יחד נוצרים שישה צירופים אפשריים. עוד מספר כזה של צירופים בא עם מראה פתוך, והגענו לשנים עשר צירופים. אם אפשרי גם מצב של שלושה צירופים, מתקבלות 10 אפשרויות, ועוד 10 עם המראה הפתוך. אפשר גם שהמדובר בארבעת המראות שהתוספתא מונה (שחין, מכווה, קרחת וגבחת), או ארבעה סוגי נגעים שמונה המשנה הבאה (שחין, מחיית השחין, מכווה ומחיית המכווה), וחשבונות נוספים דומים¹⁴ראו הר"ש למשנתנו, קהתי ועוד.. כפי שנראה להלן המשנה מונה סדרה של תשע בדיקות או יותר שהכוהן צריך לבדוק, וייתכן ששלושים ושישה הם למשל ארבעה מראות כפול תשע בדיקות. לפי שיטתנו אין במשנה כל רמז לשאלת הצירופים, זו נדונה רק במשנה הקודמת. 12, 16, 36, 72 הם מספרי הגוונים של הלבן שכל חכם ידע למנות, ואכן בטבע אין סוף גווני לבן. אין צורך לפרש שיש במשנה מחלוקת בין החכמים, אלא שכל חכם סידר את גווני הלבן, או את הצירופים האחרים, כרצונו¹⁵למצב דומה שבו המשנה מנוסחת כמחלוקת אבל כל אחד מהתנאים שנה במקומו והעדיף ניסוח משלו, ראו גם להלן פ"ח מ"ט, ודיוננו בפרה פ"ב מ"ה..

רבי חנניה – בעדי נוסח אחדים (מ , בדפוסים ועוד): "חנינא "; זהו חילוף רגיל, וכבר עמד עליו בעל ייחוסי תנאים בערכו. סגן הכהנים אומר אין רואים את הנגעים כתחלה לאחר השבת – ביום ראשון בשבוע, משום שהשבוע שלו חל להיות בשבת – הביקור השני יהיה בשבת, ואין רואים נגעים בשבת, ולא בשיני – ולא ביום שני בשבוע, שהשבוע שני שלו חל להיות בשבת – מפני שהביקור השלישי אצל הכוהן בסוף השבוע השני יתקיים בשבת. הרעיון שלמעשה בשלושה ימים מתוך שבעה אין הכוהן מקבל פונים נראה תאורטי ולא מעשי; וכי מי שפתאום נגלה לו נגע יחכה ליום הקבלה? ייתכן, אפוא, שרעיון זה נובע מחשיבה הלכתית שיטתית (תאורטית, ומנותקת מהמציאות), ולא מתוך תנאי המעשה. במבוא הרחבנו בפן זה של ההלכה התנאית שבמשנת נגעים. ולא בשלישי לבתים – אין רואים נגעי בתים ביום שלישי, שהשבוע השלישי שלו חל להיות בשבת – בנגעי בתים יש אפשרות לשלושה הסגרים (להלן סוף פרק ג). רבי עקיבה אומר לעולם רואין את הנגעים – בו ביום שהמצורע חש בנגע או ביום השביעי להסגר, חל להיות בתוך השבת – אם צריך להתקיים הביקור בשבת [ו ]מעבירין לאחר השבת – דוחים את הביקור ביום, ויש בדבר להקל ולהחמיר – הדחייה יש בה קולה ויש בה חומרה. אם מדובר באדם טהור ביום השבת, וצמח לו נגע ביום ראשון – דחיית הביקור תגרום לטומאתו, ואם בשבת היו למצורע סימני נגע וביום ראשון נעלמו הסימנים – דחיית הביקור תגרום לטהרתו. כך מוסברים הדברים במשנה הבאה, אך אפשר שאין מדובר בשינוי ההחלטה אלא בדחייתה. אדם טהור שהביקור יטמאו – מעוניין בדחייה, ואדם טמא או מוסגר שהביקור יטהרו – יסבול מהדחייה. במשמעות זו קובעת המשנה שבעל יכול להפר את נדרי אשתו בו ביום, ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר, אם היא נדרה בלילה יש לו 24 שעות להפרה, אבל אם היא נדרה לפנות ערב לא נותר לו אלא זמן קצר להפרה (נדרים פ"י מ"ה). להלן נראה משמעות אחרת למילים אלו.

ההלכה בדבר דחיית הביקור ביומיים עד שלושה ימים יש בה יצירה של מציאות וירטואלית. האדם טמא ויש בו כל סימני הנגע, אבל מסיבה בירוקרטית טרם נקבעה טומאתו, וכן להפך.

נציין שההלכה שאין רואים נגעים בשבת שנויה רק כאן, אך היא משתלבת בהלכות אחרות שאין דנים בשבת.