לאחר דיונים בתנאים ספציפיים עוברת המשנה לדיון עקרוני באופן הניסוח של תנאים משפטיים.
רבי מאיר אומר כל תניי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תניי – כדי שתנאי יהא תקף עליו להיות מנוסח כתנאי המתואר במקרא, שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וג' ואם לא יעברו חלוצים וג' – (במדבר ל"ב, כט-ל). התוספתא שנצטט להלן והתלמודים (ירושלמי סד ע"א; בבלי, סא ע"א-ע"ב) הבינו שתנאי בני גד הוא מיוחד מפני שהוא נוסח כפול: "אם יעברו בני גד... ואם לא יעברו...", וכל תנאי שאינו מנוסח בכפילות כזאת אינו תקף.24פ"ג ה"ב (מובאת להלן בפירושנו למשנה ה). רבי חנניה בן גמליאל אומר צורך היה הדבר לומר שאיל(ו) מלא – בצד הוגה "מנה", כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא הונח לו – ברוב עדי הנוסח האחרים: "ינחלו", ובמיעוטם "הנחלו" או "הונחלו". הנוסח בכתב יד קופמן הוא כנראה שיבוש: "יונחלו" > "הונחלו" > "הונח לו". התנאי המקראי הוא: תנאי ראשון: "ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל חלוץ למלחמה לפני ה' ונכבשה הארץ לפניכם – ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחֻזה" (שם). תנאי שני: "ואם לא יעברו חלוצים אתכם – ונאחזו בתֹככם בארץ כנען" (שם). לדעת רבי מאיר נועדה ההכפלה להשלים את התנאי על ידי קביעת הדין למקרה של קיום התנאי ולמקרה של הפרתו, ובלעדיה התנאי בטל. לדעת רבי חנניה (חנינה) התנאי השני נחוץ לגופו, שהרי בלעדיו אילו לא מילאו בני גד וראובן את חלקם לא היו מקבלים נחלה כלל, גם לא ממערב הירדן. על כן נדרש התנאי הכפול (כדי להבטיח להם נחלה מינימלית בארץ כנען), אבל במקרה רגיל אין צורך בתנאי כפול.25ליכטנשטיין, תנאי כפול, עמ' 13-11, מטעים כי פרשה זו היא הפרשה הנורמטיבית היחידה במקרא שממנה ניתן ללמוד על ניסוח תנאים. לדעתו, בסיס המחלוקת הוא בשאלה האם לומדים במקרה זה הלכה ממעשה. הבבלי מדגים את דברי רבי חנניה במשל נאה: "תניא, אמר רבי חנינא בן גמליאל: משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה מחלק נכסיו לבניו, אמר: פלוני בני יירש שדה פלונית, ופלוני בני יירש שדה פלונית, ופלוני בני יתן מאתים זוז ויירש שדה פלונית, ואם לא יתן – יירש עם אחיו בשאר נכסים, מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים? כפילו גרם לו" (סא ע"ב), ההכפלה נדרשת כדי להבהיר את התנאי.26זה אחד המקרים המעטים של משל המשמש לטיעון הלכתי ממשי. בתוספתא: "רבן שמעון בן גמליאל אומר אין תניי בכתובין שאינו כפול" (פ"ג ה"ב). אפשר להבין שהוא בדעתו של רבי חנניה בן גמליאל שכל תנאי הוא מטבעו כפול, ולכן אין צורך בהכפלה מפורשת. אך לאור הקשרם של דבריו בתוספתא נראה שהם תומכים דווקא בדברי רבי מאיר: "האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך בפועל' ונתן לה שוה פרוטה, הרי זו מקודשת מיד, עד שיאמר 'לא דברתי ולא עשיתי', דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: נתקיים התניי – מקודשת, ואם לאו – אינה מקודשת. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין תניי בכתובין שאינו כפול" (שם). במקרים שלפנינו אין תנאי כפול. מדברי רבן שמעון בן גמליאל עולה כי לו היה סיפא לתנאי, מעין "ואם לא אדבר עליך לשלטון ולא אעשה עמך בפועל אינך מקודשת", היה התנאי תקף. רבן שמעון בן גמליאל מסייע לעמדת רבי מאיר בעזרת הטענה כי המקרא מלמדנו, בדרך הילוכו, כי תנאי תקף רק אם הוא כפול.27עוד ליחס בין המשנה והתוספתא כאן ראו ליכטנשטיין, שם, עמ' 11-10 הערה 7, ועמ' 15.
בירושלמי הסתייגו כנראה מהתנאי הכפול וצמצמו אותו, "לא אמר רבי מאיר אלא לחומרין" (סד ע"א), כלומר התנאי הכפול נדרש רק לחומרא, ואם בגלל היעדרו תיווצר הקלה אין לעמוד על דרישה זו. חכם אחר מוסיף שם ש"חומר הוא בעריות", אם כן רק בדיני עריות נדרש תנאי כפול. הבבלי איננו מזכיר הגבלה זו ובמהלך הדיון הוא דורש תנאי כפול גם בדיני ממונות (סא ע"ב), כפי שעולה מהמשל שצוטט לעיל.28לצמצום הצורך בתנאי כפול על ידי הגאונים ראו ליכטנשטיין, תנאי כפול. מכל מקום, נוסח הסימפון (שטר התנאי של אירוסין) נוסח בתנאי כפול: "אם אכנוס אותך הקידושין תקפים, ואם לאו הם בטלים".29לסימפון ראו במבוא למסכת.
במשנת עירובין מובאת סדרת תנאים לחלות עירוב, ונראה שהם מנוסחים כתנאי כפול (למעשה מרובע): "אם באו גויים מן המזרח ערובי למזרח... לא באו... הריני כבני עירי" (פ"ג מ"ה). הירושלמי שם מסיק שרבי מאיר תובע תנאי כפול (כא ע"ב), ברם, ייתכן שהניסוח שם נובע מהצורך להקיף את כל המקרים והכפילות איננה תנאי הכרחי. מכל מקום, הבבלי רואה בכך הלכה כללית החלה על כל התְנאים.30כגון בבלי, כתובות עד ע"א; נדרים יא ע"א; יבמות נג ע"א, ועוד. עם זאת, ברוב המקורות התנאיים שמצוטט בהם נוסח תְנאי בכל נושא שהוא לא נאמר התנאי הכפול,31ראו, למשל, משנה בבא מציעא פ"ט מ"ג; תוספתא כתובות פ"ד ה"י (בתרגום): "אם אוביר ולא אעבוד אשלם במיטב", ואין כאן תנאי כפול. דוגמאות נוספות לתנאים שאינם כפולים מצויות בהמשך המשנה. וכפשוטה פרשנות הירושלמי שהתנאי הוא רק בגיטין וקידושין מובנת.
נראה, אם כן, כי משנתנו משבצת מחלוקת עקרונית בלב הדיון על תנאי בקידושין, כאשר העמדה העקרונית המובעת בראש המשנה, זו של רבי מאיר, חלוקה על הנחת היסוד של היחידה כולה.