על מנת שיש לי בית כור עפר הרי זו מקודשת ויש לו – בתנאי שיש לו שטח קרקע בגודל זה. בפשטות נראה שכך יש לפרש. מבט סגנוני על המשנה מעלה אמנם תהייה דומה לזו שהעלינו במשנה הקודמת, אולם, כאמור, כאן יקשה עלינו יותר לטעון כי כוונת המשנה היא שעליו לרכוש שטח קרקע כזה. זאת מסיבות ריאליות (אין אפשרות כזאת לכל אדם ובכל מקום) ולשוניות (המשנה לא התנסחה "ויקח לו" או כיוצ"ב). על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו המקום מקודשת ואם לאיו אינה מקודשת – כמקודם עליו לעמוד בתנאי כדי שהקידושין יהיו תקפים. על מנת שאראך בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראינה הראה בבקעה אינה מקודשת22ב־מת, מרב, כתבי יד משניים של המשנה, נוסף "על מנת שיש לי במקום פלוני, יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת". – "בקעה" בלשון חכמים היא המונח לשטח חקלאי פתוח ללא גדרות (משנה בבא בתרא פ"א מ"ב; תוספתא שבת פ"א ה"ד, ועוד). נראה לפרש שאם הראה בבקעה אינו יכול להציג בפניה את בעלותו על השטח, בשל היעדר הגדרות, משום כך אין היא מקודשת. ברור שאם הראה לה קרקע שאינה שלו אין זה מילוי התנאי. גם כאן "אראך" אינו נתפס במובנו המילולי (שהיא תראה), אלא במובן של בעלות.
גודל השטח מוצג כאן באופן האופייני למידות השטח של חז"ל – הערכת השטח על פי מה שניתן לגדל בו. "בית כור עפר" הוא יחידת קרקע (= עפר) שבתוכה ניתן לגדל כור, מידת נפח, של תבואה. בדומה לכך, בלשון התנאים "בית סאה" הוא השטח שבו ניתן לגדל סאה, וכיוצא באלו. "כור" הוא שמה של מידת הנפח השווה לשלושים סאה ומכונה במקרא "חומר". מקור השם באכדית (kurru) וממנה הגיע לעברית, ארמית, יוונית ולטינית.23ראו בערוך ערכים "כר" ו"בית כור"; סוקולוף, א"י, ערך "כור". בניתוח המקובל של המידות שבספרות חז"ל יוצא כי שטחו של "בית כור" הוא קרוב ל־20 דונם. שטח כזה גדול יחסית, אבל כאן הוא מובא כדוגמה סכמטית בלבד.