עפ”י כתב יד קופמן
אי זה הוא המשיח– כהן משוח הנזכר בפרקי המשנה. המשוח בשמן המשחה לא המרובה בגדין– מרובה בגדים הוא הכהן הגדול שלבש שמונה בגדים (שמות כ"ח, ד), בניגוד לכהן רגיל שלבש בגדי כהונה המורכבים מארבעה פריטים בלבד. כהן שנמשח בשמן הוא אהרון הכהן בלבד. לא שמענו שהכהנים הבאים אחריו נמשחו. אלעזר בנו של אהרון נתמנה לא טקס משיחה (במדבר כ', כח). אדרבא מסתבר שכל הכהנים נמשחו בשמן. "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי" (שמות כ"ח, מא).אבל מסורת חז"ל מספרת: "משה עשה את איל המלואים ואת שמן המשחה, ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו כהנים גדולים".14ספרא, צו פרשה ג ה"ד, לא י"א; אבות דרבי נתן נוסח א פ"א, עמ' 1; בבלי כאן יא ע"ב; הוריות ה ע"ב; ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, מט ע"ג; ועוד.אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה [ב]בגדין אלא פר הבא על כל המצוות – כלומר שניהם כהנים גדולים לכל דבר ולכל ציווי, חוץ מעניין זה שבו אנו עוסקים. אבל בתוספתא: "איזהו משיח? משוח בשמן המשחה ולא מרובה בגדים. אלא שהמרובה בגדים צריך להביא פר, דבריר' מאיר, וחכמים אומרים אין צריך להביא פר" (פ"ב ה"ג). אם כן לדעת רבי מאיר כהן גדול רגיל (מרובה בגדים) נחות מכהן משוח בשמן, אבל בכל זאת הוא צריך להביא פר על שגגתו, כלומר שהוא בעצם זהה למרובה בגדים.אם כן מה ההבדל בין שני הכהנים הגדולים? כפי שאמרנו משוח בשמן מוצג כבעל נגיעה להוראה (ללא סמכות אך בפועל הוא מורה) ומרובה בגדים כלל איננו מורה. יש בדברים זיכרון ריאלי של הכהן הגדול של ימי בית שני, יחד עם הצגה בלתי היסטורית של מעמדו בפועל.
אפשר להסביר שבעצם הניסוח "אין בין..." הוא ניסוח לדעת חכמים בלבד. אך דומה שגם רבי מאיר מכיר בכך שהכהן המשוח בשמן נעלה יותר מכהן רגיל. אמנם שניהם מביאים פר על שגגתם, אבל הכהן שבעבר האוטופי שנמשח בשמן, חייב בכל הפרטים בפרשה, ויש לו מעמד להורות הלכה, בניגוד לכהן הגדול בימיהם.
הכהן הגדול שמינה משה נמשך בשמן המשחה. לפי הפסוק כל הכהנים נמשחו בשמן "וְהִלְבַּשְׁתּ אֹתָם אֶת־אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת־בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת־יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִֽי" (שמות כ"ח, לו כעינו שמות מ', יד). אם כן כל הכהנים נמשחו ולא רק כהן גדול. אם כי כנראה במסורת הדורות נזכר בהקשר לשמן המשחה בעיקר אהרון עצמו. ככתוב "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל־הָרֹאשׁ יֹרֵד עַֽל־הַזָּקָן זְקַֽן־אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל־פִּי מִדּוֹתָֽיו" (תהלים קל"ג, ב). בתנ"ך אין עדות למשיחת כהנים בשמן המשחה מעבר לאהרון ובניו.
עם זאת חז"ל פירשו שכהני בית ראשון נהגו כך, בניגוד לכהני בית שני. ואכן אין מניעה להניח שכך נהגו בעת מינוי הכהן הגדול בימי בית ראשון. כהני בית שני לא נמשחו בשמן המשחה.לפי מסורת חז"ל שמן המשחה נגנז בימי המלך יאשיהו.15תוספתא יומא פ"ב הט"ו; סוטה ראש פי"ג; אבות דרבי נתן, נו"א פמ"א (סז ע"א); ירושלמי שקלים פ"ו ה"ב, מט סע"ג; סוטה פ"ח ה"א, כב ע"ג; בבלי, יומא נב ע"ב; הוריות יב ע"א; כריתות ה ע"ב ועוד.לפיכך 'משוח בשמן' הוא הכהן הגדול בימי בית ראשון, ועל כל פנים לא כהן גדול מימי בית שני. ובלשון הירושלמי: "המשוח בשמן בבנין הראשון למרובה בבגדים בבנין האחרון" (הוריות פ"ג ה"ד, מז ע"ג).16"כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה" (תוספתא סנהדרין פ"ד הי"א; ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, מט ע"ג; בבלי הוריות יא ע"ב).
כך נדרש בספרא: "יכול המרובה בבגדים תלמוד לומר: משיח".17דבורא דחובה פרשתא ג ה"ו, יז ע"ד; המדרש מצוטט גם בפירוש רבינו ברוך (ומיוחס לרבינו חננאל) המודפס על הגיליון בש"ס וילנא הוריות ח ע"ב.
די ברור שלפנינו ניסוח פולמוסי הבא להמעיט מדמותו של הכהן הגדול בשלהי ימי בית שני.18ראו פירושנו ליומא פ"א מ"א והנספח למסכת שקלים. כפי שכבר פירשנו (לעיל פ"ב מ"א) חכמים מצמצמים את זכותו של הכהן הגדול של 'ימיהם' (של ימי בית שני), הוא איננו מורה הלכה לציבור, אלא רק לעצמו. בעצם הוא ככל יחיד מישראל. דברי חכמים שם (פ"ב מ"א) וכאן משמשים את הצורך הפולמוסי למעט בדמותו של הכהן הגדול שהם הכירו. הסברנו זאת בכך שכוהני בית שני, לפחות ממרד החשמונאים ואילך היו צדוקים לא ממוצא משפחתי מתאים ויחסיהם עם הפרושים (שאותם ממשיכים חכמים) היו מתוחים ונשוא למאבק קשה. המשנה כאן מקדישה את כל הפרקים הקודמים לאותו משוח בשמן המשחה ההיסטורי.
המשפט "אין בין כהן משוח מלחמה" מופיע במגילה פ"א מ"ט במסגרת רשימה של הלכות שנפתחות במילים "אין בין". לרוב ההלכות שבקובץ ייחודי זה אין מקבילות תנאיות19כלומר שקובץ המשניות המכונה במחקר 'קובץ אין בין' איננו ליקוט ממשנת רבי, אלא ממשניות קודמות לו. והן הועברו ממשנה קדומה שנערכה לפי הסימן הפותח "אין בין". מתוך אותה רשימה נלקט המשפט שלנו. כבר שם ראינו במשפט פולמוס נגד הכהן הגדול של סוף ימי בית שני, ועתה זכינולראות כי קו זה מאפיין את כל מסכת הוריות.
מבחינתה של ההיסטוריה הריאלית דמותו של מרובה הבגדים בעייתית. יש בה מן ההיסטוריה, אך היא כבר גם דמות ספרותית. כך למשל בתוספתא (פ"ב ה"י): "משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים". משמע שבמציאות ניתן היה להפגיש את שני האישים הללו. ולמעשה לא יכולים היו להיפגש, שכן תואר אחד החליף את חברו.
ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה– גם משפט זה מצוי במקבילה במסכת מגילה (פ"א מ"ט). כהן גדול המשמש בעבודה בשעה זו (ביום הכיפורים), למעשה זה שם אחר למרובה בגדים או לכהן המשיח ותמוה מדוע נבחר מינוח אחר. לכהן שעבר– לכהן ששימש בעבר בכהונה גדולה ונפסל, או העבירוהו מן הכהונה הגדולה, אלא פר יום הכיפורים– שהכהן הגדול מביא ביום הכיפורים פר לחטאת מרכושו ועליו הוא מתוודה בשמו ובשם בני ביתו, ולאחר מכן הוא מתחיל בעבודות המיוחדות ליום הכיפורים לכפרת העם (ויקרא ט"ז ג-ו; משנה, יומא פ"ג מ"ח). פר יום הכיפורים אין מביא אלא הכהן הגדול המשמש ולא הכהן הגדול שעבר.20מחלוקת ראשונים היא האם מדובר רק על יום כיפורים או גם בימות השנה. ופשוט שמדובר ביום הכיפורים, שהרי רק אז קיים מצב של כהן גדול מכהן שנבחר לו מחליף. ראו שטינפלד, כהן משיח.בין הראשונים מחלוקת את מי מכנה המשנה כהן משמש ומה בינו לבין כהן משיח וכהן משמש בגדים. כפשוטו אלו מקורות שונים מי שעסק בכהן משמש לא עסק בהבחנה בין כהן משיח לכהן מרובה בגדים. אלא עסק רק בסדרי יום הכיפורים.21לפירושי הראשונים ראו שטינפלד, כהן משיח. שטינפלד רואה בכל המשניות יחידה אחת העוסקת בכינוי לכהן גדול מסוג אחר ועיינו בדבריו.
ההלכה בניסוחה זה קשה, שהרי כהן גדול לשעבר הוא כהן רגיל שחלות עליו מצוות ומגבלות הכהונה, אין הוא לובש בגדים וכו'. אין כאן אפוא סיכום של הלכות כהן גדול לשעבר אלא הדגשה של פרט אחד, שכמו המשניות הקודמות נוסח ככלל מקיף. איננו מכירים את המקור של הלכה זו שבשתי המשניות (מגילה והוריות).אולי הייתה משנה קדומה כזאת שלא השתמרה, ובה נדונו הלכות כהנים גדולים שהוחלפו, ועשירית האיפה– שהכהן הגדול המשמש חייב להקריב בכל יום מנחה של עשירית האיפה, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, כאמור בכתוב: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב" (ויקרא ו', יג-טו). מנחת עשירית האיפה קרויה בלשון המשנה חביתין-חביתים או חביתי כהן גדול (תמיד פ"א מ"ג; יומא פ"ב מ"ג). פר של יום הכיפורים קרב בידי הכהן הגדול, שכן עבודת היום אינה כשרה אלא בכהן הגדול, וחביתי כהן גדול קרבים אמנם מנכסיו של הכהן הגדול (משנה, מנחות פ"ד מ"ה; תמורה פ"ב מ"א) אך הם היו חלק מעבודת התמיד של כל יום.
בפייס לעבודת התמיד היו מפייסים אף על החביתין. כלומר, כהן המשמרת זכה בפייס להעלות את חביתי הכהן הגדול. החביתין הועלו לאחר העלאת קרבן התמיד (מנחות פ"ד מ"ה; ספרא, צו פרשה ג [לא ע"ב]), שכן הכהן הגדול לא היה משתף את עצמו בדרך כלל בעבודת התמיד שבכל יום. זאת הייתה לפחות המציאות בדורות האחרונים שלימי הבית.22החביתין הוגרלו במסגרת חלוקת העבודה הרגילה במקדש, בפייס השני הוא הפייס הגדול (משנה, יומא פ"ב מ"ג; תמיד פ"ג מ"א). כך בסדר הפייסות (הערה קודמת) ובסדר המערכה הערוך בבבלי, יומא לג ע"א, ומועתק אף בסידורי התפילה של רוב העדות, בסדר הקרבנות שנאמר לפני פסוקי דזמרא של תפילת שחרית. לשכה מיוחדת הייתה מיועדת להכנת החביתים, 'לשכת החביתין' שמקומה היה בצדו של שער ניקנור (מידות פ"ד מ"ה) וממונה מיוחד התמנה על כך (תוספתא שקלים פ"ב הי"ד). אף הלכה זו נמצאת כלשונה בתוספתא למשנת מגילה (פ"ג ה"כ) ובמשנתנו (הוריות), ואלו ההלכות שמן התורה החלות על הכהן הגדול.
כפי שראינו לעיל היו גם שסברו שהכהן המשוח מביא עשירית האיפה לעולם:".. 'ביום המשח' ביום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם" (ספרא צו פרשה ג ה"ד, לא ע"א).
זה וזה–כהן גדול מכהן, וכהן משיח, או מרובה בגדים לשעבר. שווים בעבודת יום הכיפורים– את העבודה עושה כהן כלשהו וסדריה קבועים. בפועל מבצע אותה הכהן הגדול, אך לו יצויר שהוא מנוע מלעשותה ויש לו מחליף, עדיין סדריה קבועים. במבוא למסכת יומא עמדנו על כך שאכן היו מקרים שבהם הוחלף הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים, מסיבות נקודתיות. ומצווים על הבתולה– מצוות עשה לשאת בתולה, כלומר לא גרושה ולא אלמנה. ואסורין באלמנה– ככתוב בתורה ויקרא כ"א, יג-יד: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּֽח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת־אֵלֶּה לֹא יקָּח כִּי אִם־בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּֽׁה".
ואין מטמין בקרוביהן– הם מצווים ככל הכהנים לשמור על דיני טהרה ואפילו לקרוביהם אינם מיטמאים (זאת בניגוד לכהן רגיל) המיטמא לקרוביו. [ו]לא פורעין ולא פורמים– אינם מתאבלים אלא על קרוביהם מדרגה ראשונה. בין סממני האבל החיצוניים (מצוות האבל) נכללת הפריעה של שער הראש, והפרימה של הבגדים. אמנם המשנה קובעת בפשטות שאיננו קורע ואיננו פורם, אבל המשנה הבאה מדייקת שהכהן הגדול פורם, אך באופן שונה. באופן טבעי על הכהן הגדול לא חלים דיני אבלות, אלא אם מדובר בקרובים ראשוניים. אבל פריעה ופרימה זכו לאזכור מיוחד בתורה: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲֽשֶׁר־יוּצַק עַל־רֹאשׁוֹ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת־יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת־הַבְּגָדִם אֶת־רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹֽם" (ויקרא כ"א, י). אמנם הפסוק מדגיש שמדובר בכהן משוח, אבל חז"ל פירשו שהדין חל גם על כהן גדול שאינו משוח בשמן:"... כי שמן משחת אלהיו עליו" אין לי אלא משוח בשמן המשחה, המרובה בגדים מנין? תלמוד לומר "כי שמן משחת אלהיו עליו אני ה'" להגיד מה גרם" (ספרא אמור סוף פרשה ב ה"ו, צד ע"ד). הגורם להלכה הוא קדושת ה' ולפיכך דין כהן גדול בבית שני, זהה בנקודה זו לחובותיו והלכותיו בבית ראשון.
מן הסתם ההלכה שהכהן מנוע מלפרוע ולפרום מדברת בעיקר במקרה שבו הכהן הגדול חייב באבל, אבל איננו חייב בפריעה ופרימה, ובעצם אסור לו לפרוע ולפרום. ברם, פשוטו של מקרא מדבר במצוות עשה, שבכל יום ויום, שלפיה הכהן הגדול צריך להתנהג ולהתלבש נאה ומסודר.
פריעה היא בדרך כלל פריעת הראש, כלומר גידול השערות ואי סידורן.23ראו פירושנו לבבא קמא פ"ח מ"ו; כתובות פ"ב מ"א; פ"ז מ"ו ועוד. לפיכך בתרגומים שבידינו לפסוקי ויקרא תרגמו "לא ירבי פרוע","לא יגדל פרוע". ממקורות אחרים שומעים אנו שבני אדם מכובדים סדרו את שערם פעם בשבוע: "אבשלום... ר' נהוראי אומר אחד לשלשים יום היה מגלח. שנאמר "והיה מקץ ימים לימים" וגו'. ר' יוסה אומר כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך מלכים לגלח מערב שבת לערב שבת. כמה שנאמר בכהנים "וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו"וגו'. (תוספתא סוטה פ"ג הט"ז). אם כן אין מדובר דווקא במנהג אֶבֶל אסור, כפי שיוצא מתרגום יונתן למקום, אלא להיפך בחובה להסתפר ולסדר את השיער.
פרימה היא פתיחת התפרים של הבגדים. וכן נאמר בסוטה "וכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבה... " (סוטה פ"א מ"ה24וכעינו בבלי מכות כב ע"ב.). אם כן פרימה היא קריעת התפר. המצורע מהלך וראשו פרוע ובגדיו פרומים "והצרוע אף על פי כהן גדול. לפי שנאמר 'ראשו לאיפרע ובגדיו לא יפרום', יכול אף על פי מנוגע? מה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, בכל אדם חוץ מכהן גדול. תלמוד לומר 'אשר בו הנגע 'אף עלפי כהן גדול" (ספרא תזריע, פרשת נגעים, פרקיב ה"ה, סז ע"ד).
על רקע משנתנו תמוה הוא שחובת הפריעה והפרימה איננה מופיעה במפורש בין חובות האבל. הפירוש המקובל הוא שפרימה היא חובת קריעת הבגד, ופריעה היא אסור תספורת. ואכן המונחים דומים אך אינם זהים. פריעה היא אי סידור, ופרימה איננה סתם קריעה. ואכן הפריעה והפרימה אינם רק מנהגי אֶבֶל, אלא התנהגות רחבה יותר של מי שכנוע ובזוי. בהקשר לכך הזכרנו לעיל את המצורע וכן:"לכתביו של מלך שנכנסו למדינה. וכל מדינה ומדינה, שהיו כתביו של מלך נכנסין – עומדין על רגליהן, ופורעין את ראשיהן, והיו קוראין אותן באימה וביראה ברתת ובזיע" (ויקרא רבה פרשה יא ז, מהד' מרגליות עמ' רלא-רלב).
וכן: "אימה וביראה ברתת ובזיע. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל הדא קרית שמע ופרוסדיגמא שלי, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהו קורין אותה לא עומדין על רגליכן ולא פורעין ראשיכן, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דבריםו, ז – ויקרא רבה אמור פרשה כז ו, מהדורת מרגליות עמ' רלז ומקבילות). מצד שני המדרש מציג את המנהג המצורף (לפרוע ולפרום) כמנהג אבלים בדווקא.
אילו אמר ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרום. יכול לא יפרעו לא יפרום שלסוטה? תלמוד לומר ראשו. ר' מאיר אומר ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרום – על מתו. כדרך שבני אדם פורעים ופורמים על מיתיהם. לא יפרום לא יפרום כדרך הפורמים. הא כיצד כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה (ספרא אמור פרק א ה"ג צד ע"ד).
אפשר ששני התיאורים נכונים. האבל קרע בגדיו, ולא סידר את תספורתו, אבל זה היה חלק מנוהג כללי יותר.המשנה הבאה מדברת בעיקר באבל, אך גם בה ייתכן שהאבל נזכר רק בה ולא במשנתנו.
ומחזירין את הרצח–רוצח בשגגה נמלט לעיר המקלט ורשאי לחזור עם מות הכהן הגדול המכהן בשעת הרצח.25או עם החלפת הכהן הגדול ונדון בכך בפירושנו למכות פ"ב מ"ו.הלכות אלו נדונו במסכת מכות פ"ב מ"ו.בפירושנו שם הראינו כי רגליים לדבר שהתיאור משקף היסטוריה ריאלית. ברם, לא הצלחנו להכריע האם דין ערי מקלט נהג בימי בית שני.כל אלה מרכיבים את הלכות הכהן הגדול, ומייחדים אותו. בניסוח חברתי אלו סמלי היוקרה שלו, או חובותיו הדתיות המיוחדות. חלק מהלכות אלו חלות גם על כהן רגיל שאסור לו לשאת גרושה (יבמות פ"ב מ"ד).
ברשימה לא מופיע 'פר הבא על המצוות' משום שהוא מופיע ברישא, וכאמור גם דין זה שנוי במחלוקת.