עפ”י כתב יד קופמן
כהן משיח שחטא–התחייב בכך בקורבן וטרם הביאו. ואחר כך עבר ממשיחותו– אם הכוונה לכהן משיח במשמעות של משוח מלחמה (כהן המדבר עם העם לפני המלחמה – סוטה פ"ז מ"א; פ"ח מ"ב), שנועד להשתתף זמנית בראש מסע המלחמה, הרי המשנה תמוהה. כל כהן משיח גומר את תפקידו בסוף המלחמה. יתר על כן אם זה מסע כיבוש או הגנת גבולות רחוקים, מן הסתם אין לו הזדמנות להבאת קורבנו אלא לאחר פיטוריו. אם כן אין מקום בחיים למצב כזה של העברה מתפקידו. אלא מדובר בכהן גדול רגיל.
בדורות האחרונים לימי הבית היו מקרים לא מעטים של "כהן שעבר". המקורות התלמודיים וגם יוסף בן מתתיהו מספרים על מקרים של כהן גדול שנפסל בגלל טומאה של מגע עם נכרי ערב יום הכיפורים, או מחמת קרי.1ראו ספראי, עבודת האלוהים, עמ' 375-374; ירושלמי ע ע"א; תוספתא יומא פ"א ה"ד; ירושלמי שם פ"א ה"א, לח ע"ג-לט ע"א; הוריות פ"ג ה"ב, מז ע"ד; קד', טז 165, וראו המבוא למסכת יומא ופירושנו ליומא פ"א מ"א. מרובות יותר הידיעות על כהנים גדולים אשר הועברו מתפקידם בידי השלטונות לעתים קרובות, אם בידי הורדוס ואם בידי השלטונות הרומאיים, וכבר החלו בכך השליטים היווניים בימי החשמונאים.2תוספתא יומא פ"א ה"ז; ספרי במדבר, בלק סוף פיסקא קלא, מהד' הורוויץ עמ' 173; בבלי, יומא ח ע"ב; קד', טו 23-22, וראו במיוחד את רשימת הכהנים הגדולים שיוסף בן מתתיהו מונה ומעיר על דרך התמנותם בקד' ב,251-224. ראו מאמרו של אלון, פראירתין, בתוך מחקרים, ב, עמ'76-48. הורדוס, ואחר כך הרומאים, אימצו שיטה של החלפת הכהן הגדול כל שנים מספר (רוטציה), כדי להחליש את כוחם ויוקרתם. ברור ששיטה זו "הניבה" מספר גדול של כהנים גדולים שסיימו את תפקידם. הכהנים הגדולים שהוחלפו פסקו אמנם מלשמש בכהונה גדולה, אך נותרו חברים בעילית הבלתי פורמלית של הכהונה. חברים אחרים ממשפחתם היו מועמדים לכהונה גדולה בעתיד (בנים, חתנים, אחים וכיוצא באלו).3ראו פירושנו לשקלים פ"ד מ"ב; יומא פ"ו מ"ג. משנתנו מצטרפת לעדויות על כך שכהן גדול לשעבר לא חזר לשורת הכהנים הרגילה, אלא שמר לפחות על חלק ממעמדו החברתי.
חז"ל שאפו שהכהן הגדול ימלא את תפקידו ככתוב במקרא, לכל ימי חייו. אבל הם זכרו את הנוהג של הורדוס ושל הרומאים שהכהן הגדול הוא תפקיד רוטציוני ואמור להתחלף. חז"ל ראו בכהנים אלו של סוף בית שני, כהנים במעמד נחות. הם בזו במפורש לכהנים המתחלפים, ולגלגו על אותם כהנים גדולים שקנו את משרתם בכסף. "תניא, רבי יהודה: וכי לשכת פרהדרין היתה? והלא לשכת בלווטי היתה! אלא, בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי, ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש. כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין" (יומא ח ע"ב).
פעם היו כהנים טובים שנקראו בולווטים (חברי בולי = מועצה), והיו מתמנים מינוי קבוע לכהן גדול. ועתה הכהנים מתחלפים ברוטציה, וקונים את המשרה בכסף. כמובן שהבולווטים המתחלפים, והכהנים הגדולים שזכו לקדנציה קצרה לא עשו כך מרצונם, אלא הוכרחו לכך בידי הרומאים. גם הכהנים הגדולים שמחים היו אם לא היו מחליפים אותם. אבל הם לא קבעו את החוקים במקדש, אלא הורדוס, ואחריו הרומאים. ברם, מבחינתם של חכמים, הדבר נזקף לחובתם של המתמנים. גם אשמת השוחד איננה כה שערורייתית. זה היה הנוהג הרומי הרגיל שהרוצה להתמנות משלם למפקד הממנה אותו. ההאשמות של חכמים אינן אפוא 'הוגנות' מבחינה היסטורית. אך משקפות את יחסם של חכמים ופרושים לכהן הגדול שהיה בדרך כלל צדוקי, ומינוי של השלטון העוין.
אם כן לומדים אנו שבפועל המשנה רואה לפניה כהן גדול רגיל 'מרובה בגדים' כפי שהוא מכונה בספרות.
וכן בתוספתא בעריכה אחרת (פ"ב ה"א) שכבר ציטטנו: "אילו דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט... וכולן נוהגין במשיח שעבר, חוץ מיום הכיפורים, ועשירית האיפה. וכולן נוהגין במרובה בגדים שעבר, חוץ מפר הבא על כל המצוות. וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מחמשה דברים שפירש הכתוב בפרשה. לא פורם ולא מיטמא בקרובים. ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה. מחזיר את הרוצח דברי ר' יהודה וחכמים אומרים אין מחזיר את הרוצח". אם כן הכהן שעבר ממשיחותו ממשיך להביא פר על כל המצוות, כלומר על הוראתו ומעשהו בזמן שהיה בתפקיד.
וכן הנשיא שחטא– וטרם הקריב קורבן. כמובן שהמשנה מניחה שהנשיא פועל בזמן שבית המקדש קיים, ויש אפשרות להעבירו מתפקידו. אין בידינו לקבוע מה סברו חכמים על דרכי המינוי של הנשיא המקראי. את הנשיא של ימיהם, ניתן היה, בדוחק, להעביר מתפקידו כמו שעשו לרבן גמליאל. כך פירשו לעצמם חכמים את המציאות, אף שמבחינה חוקית ספק אם רבן גמליאל היה בעל תואר רשמי של 'נשיא'.4ראו לעיל דיוננו בפ"ב מ"ה.
ואחר כך עבר מגדלתו– הוא מביא קורבן, בהתאם לתפקיד שמילא בעת העבירה, למרות שכבר איננו בעל תפקיד. כהן משיח מביא פר והנשיא [מביא שעיר] –הם מביאים את אותו קורבן שהיו חייבים בזמן שמילאו את התפקיד, למרות שעתה הם בבחינת 'הדיוט' בלבד. בבבלי (י ע"א) דרשות לאישוש ההלכה.