במשנה זו שנוי העיקרון ההלכתי שהנחה את המשניות הקודמות, ואף כמה משניות בפרק הקודם23לעיל פ"ח מ"ו-מ"ח, וראו סיכומנו בסוף משנה ח..
הבונה עלייה על גבי [שני] בתים – הבנייה הצפופה והצרכים המשתנים יצרו צורך בפתרונות מתחדשים לדיור זמני וקבוע. כאן מדובר בקומה שנייה שנבנתה מעל שני חדרים. כך נוצר מעבר מקורה. למעבר אין דין של מבוי משום שיש לו תקרה, וכן גשרים המפולשים – בגשר שתי צלעות בנויות ותקרה. בשני המקרים אין המבנה משמש למגורים של יחיד. עם זאת בהחלט ייתכן שעניים התגוררו מתחת לגשר (איור 61. (לעיל דנו באפשרות שגשר שיש תחתיו בית דירה יתעבר עם העיר (לעיל פ"ה מ"א; תוס', פ"ד ה"ז). מדובר שם בעני שהתקין לו מחסה, מעין בית דירה, מתחת לגשר, או שמתחת לגשר נבנה ממש חדר ועליו נשען הגשר. על כן באה כאן ההדגשה "גשרים המפולשים", כלומר שיש להם רק שתי צלעות, כמו מבוי המפולש. הגשר הוא פאר הבנייה הרומית. הם אלו שהמציאו את הגשר בכלל, ואת הגשר הקמרוני בפרט. גשרים שימשו כמעט רק כתשתית לכבישים. מטלטלין תחתיהן בשבת דברי רבי יהודה – הנימוק של רבי יהודה יבואר להלן, וחכמים אוסרין – לדעתם אין זו רשות היחיד, ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש וחכמים אוסרין – כל עירוב המבואות שנשנה בפרק א עוסק במבוי שאינו מפולש. הכוונה למבוי שהוא מעין רחוב ללא מוצא, היוצא מרשות הרבים (הרחוב הראשי) ומגיע עד חצר. מבוי מפולש הוא מבוי המקשר שני מבואות ראשיים. ההלכה הסתמית אסרה לערב במבוי מפולש. מבוי מעין זה נחשב רשות הרבים לחלוטין (תוס', שבת פ"א ה"ב וה"ה). משנתנו מלמדת שההלכה היא דעתם של חכמים בלבד, ורבי יהודה מקל. בדיוננו בהלכה זו24ראו פירושנו לעיל, פ"א מ"א, ושבת פ"א מ"א. עמדנו על הנימוק העקרוני לה. המבוי שאינו מפולש הוא מבוי קצר, שייך לתושביו, ולכן ניתן להתקין בו עירוב. לעומת זאת המבוי המפולש הוא רחוב ראשי, לכל בני העיר זכות להלך בו, וממילא אי אפשר להגדירו כרשות היחיד.
שני נימוקים מובאים לרבי יהודה בתלמודים. האחד שלשם הגדרה של מרחב כרשות היחיד יש צורך בשתי צלעות; במבוי המפולש יש שתי צלעות ולכן די בכך להתקנת עירוב. אם הפתח רחב מדי יש צורך בהתקנת שני פתחים סמליים בשני הצדדים. הנימוק השני הוא שהתקרה מהווה מעין צלע נוספת. הניסוח ההלכתי הוא שהכותל (התקרה) כאילו יורד ומהווה קיר של ממש. תפיסה זו כבר יוחסה לרבי יהודה, שהרי רבי יהודה מתיר לשאוב מים מבור שבין שתי חצרות אם מעליו מותקן קיר (פ"ח מ"ו), והוא הקובע שקיר החוצה מעל אמת מים נחשב כמחיצה. ראינו גם שזו דעתם של בית הלל, ובית שמאי מחמירים. אם כן, במבוי התקבלה בעצם דעתם של בית שמאי, או שלפחות מרכיב ממנה שוקע בהלכה. הסבר אחרון זה מתאים כמובן למקרה של בית ועלייה, וההסבר הראשון למבוי המפולש. התלמודים דנים בשאלה איזה מהנימוקים הוא המכריע25ירו', כה ע"ד; פ"א ה"א, יח ע"ב; פ"ג ה"א, כ ע"ד; שבת פט"ז ה"א, טו ע"ג, ושם רבי יהודה בן בתירה מהלך בשיטת רבי יהודה (ראו ירושלמי כפשוטו, עמ' 353 ;(בבלי, צה ע"א..
שני ההסברים מדגישים את המרכיב הטכני, וההסבר שהצענו לעיל הוא כנראה השורש הרעיוני של ההלכה.
בדברי רבי יהודה אין הגבלות על הטלטול מתחת לגשר או מתחת לעלייה שמעל שני בתים. זאת אף שהשטח שייך לרבים, ולכאורה מוזר הוא שמותר לטלטל שם. ייתכן שמדובר במקרה שיחיד גר בשטח, וכך המגורים הופכים את השטח לרשות היחיד. ייתכן גם שמדובר במקרה שהניחו בשטח עירוב כדי להפכו לרשות היחיד. בתוספתא נוסף עוד שגם "...ורשות הרבים המקורה מטלטלין תחתיהן בשבת" (פ"ז [י] הי"ג). מסתבר שברשות הרבים הזאת שני קירות מהצדדים, או לפחות עמודים שהתקרה נשענת עליהם, ואלו נחשבים מחיצות (פ"ח מ"ז).