בעדי נוסח רבים המשנה פותחת במילית ההשוואה "וכן"72התיבה "וכן" חסרה ב- ו, ל14 ,ג27 ,ג, מפי, מגק, מיל. – שתי דיוט[י]ות זו כנגד זו – במילית "וכן" נעסוק להלן. מדובר בשתי מרפסות סמוכות, אך לא מחוברות, מקצתן עשו עוקה – בני אחת המרפסות התקינו גומחה לאיסוף המים (כמו במשנה ט), ומקצתן לא עשו עוקה – ושטח המרפסת קטן מארבע אמות. נראה שהמרפסות בדרך כלל היו קטנות מארבע אמות, והמשנה אפילו לא נדרשת להדגיש זאת, את שעשו עוקה מותרין ואת שלא עשו עוקה אסורין – ההלכה ברורה, והקושי הוא במילית "וכן". וכי מה הקשר של עניין זה למשנה הקודמת? קושי שני הוא השימוש במונח מקצתן: היה צריך לגרוס "אלו עשו ואלו לא עשו". קשיים אלו העסיקו פרשנים רבים. היו שסברו שהמילית "וכן" מחזירה את משנתנו למשנה ט: בחצר קטנה אסור לשפוך מים אלא אם יש בה עוקה, וכן בשתי מרפסות מותר לשפוך מים אם יש להן עוקה. ההמשך "מקצתן עשו" וכו' הוא עניין חדש המתקשר אף הוא למשנה ט: אם בחצר הקטנה יש לחלק מהאנשים גומחה ולאחרים אין גומחה, אלו מותרין ואלו אסורין. זו תפיסה הלכתית מעניינת, שכן משתמע ממנה שהגומחה אינה של החצר, אלא לכל משתתף עוקה משלו.
המאירי, רבנו חננאל וכן בעל מלאכת שלמה ומפרשים אחרים מבארים באותו כיוון: חצר ואכסדרה מצטרפות זו לזו לשפיכת מים (משנה קודמת), וכן שתי מרפסות מצטרפות זו עם זו. המאירי מצייר מצב ששתי מרפסות מצטרפות מעלייה אחת. ברם במקרה זו העלייה מפרידה בין המרפסות, וכל אחת מצטרפת לעלייה ולא למרפסת. אם כן, המציאות המתוארת אינה ברורה. מכל מקום, בדרך זו הסדר של משנתנו אינו בהיר. ראשיתה של משנה יא מתחברת למשנה י, והמשכה של משנה יא למשנה ט, והסדר רעוע ביותר.
כאמור, בכתב יד קופמן ובכתבי יד נוספים, ברובם ארץ-ישראליים, המילית "וכן" חסרה, וכן גרסו רש"י, ריטב"א ואחרים73הרא"ש והריטב"א עמדו על מחלוקת הגרסאות. ברור לנו כיצד פירשו את המשנה, אך לא ברור מה הנוסח שהיה המונח לפניהם.. "מקצתן" מתייחס בהכרח לבני המרפסות (הדיוטיות), או שחוזר לעיל למשנה ט ומדבר על בני החצר.
גולדברג מפרש שהמילית "וכן" תפקידה להדגשה בלבד, ואכן פעמים רבות כך הוא, וזו הסיבה שלעתים קרובות חלו בה חילופי נוסח ומעתיקים השמיטו אותה, שכן אין לה תפקיד במבנה המשפט. אם כן הוא לפנינו עניין חדש, ויש לפרש את המילה "מקצתן" לבני המרפסת למרות הקושי הלשוני.