משנה ח היא הסבר למשנה ז. במשנה הובלט היחס בין מספר האוכלים לכמות המזון, ועתה יחס זה נקבע להלכה. אין ספק שהסדר הנכון מחייב להציב את משנה ח לפני משנה ז, ואולי גם לפני משנה ו. הסדר שלפנינו הוא חלק מתעלומת העריכה של הפרק. כפי שנראה בסוף הפרק הוא מכיל משניות ממקורות ובתי מדרש שונים, ואפשר שחוסר הסדר נובע מכך. הכלל שבמשנה פשוט: אם מספר הסועדים קטן, יש להניח בסעודה המשותפת מזון שדיו לכמות המינימלית לכל אחד ואחד. כמות זו נקבעה לכ"גרוגרת" (תאנה יבשה – ראו להלן). המשנה מניחה ש- 17 או 18 שותפים נקראים מועטים. אם יש יותר מ- 17 או 18 אנשים, היינו מרובים, די להכין מזון של 17 או 18 גרוגרות לכל הדיירים. הווה אומר, השיעור המינימלי הוא כגרוגרת לאיש, היינו מזון לשתי סעודות.
כמה הוא שעורו – של שיתוף מבואות, ושל עירוב חצרות, בזמן שהן מרובים – לפי הבבלי מרובים הם יותר מ- 18 איש ולפי הירושלמי 17 איש, מזון שתי סעודות לכלם – אם יש יותר מכמות זו של אנשים די להניח כמות מזון של שתי סעודות ל- 17 או 18 איש, אף שמשתתפים במבוי מאה דיירים ולכל אחד מהשותפים תוקצב מנה קטנה ביותר, בזמן שהן מועטים – פחות מסך זה, כגרוגרות – יש להניח לפחות כגרוגרת לכל אחד ואחד, להוצאת שבת – המידה של גרוגרת נקבעה משום שזו גם המידה המינימלית של מזון שאסור להוציא בשבת מרשות לרשות. כידוע אין להוציא מרשותו מזון או כל חפץ אחר בשבת. המשנה קובעת מהי הכמות המינימלית של כל חפץ, שיותר ממנה אין להוציא. מי שהוציא פחות מכמות זו אינו חייב. משנת שבת הקדישה לשאלה זו דיונים ארוכים, ובין השאר קבעה: "המוציא אכלים כגרורגרת" חייב (פ"ז מ"ד, ועוד). הביטוי במשנתנו "כגרוגרת" משמעו כמו המידה של הוצאה בשבת, וברור שמשנתנו מסתמכת על ההלכה הקדומה שאנו מכירים ממשנת שבת. המשפט "להוצאת השבת" או "כהוצאת השבת" חסר ברוב עדי הנוסח29ונמצא בדפוס וילנא, א, דו, דסש, מיל, ל5 ,דפ, ל3. רובם כתבי יד בבליים הקרובים לדפוסים., ונראה שהוא תוספת הסבר למשנה, כפי שפירשנו. לכל אחד ואחד – כגרוגרת לכל אחד ואחד.
הגרוגרת היא תאנה יבשה. ניתן לאכול תאנה לחה, ואז היא מכונה סתם "תאנה", או יבשה – "גרוגרת", או דחוסה, ואז היא מכונה "דבילה" (תוס', דמאי פ"ה ה"ח; תרומות פ"ג הט"ו- הט"ז). הכמות של 18 גרוגרות כמזון שתי סעודות לשותפים במבוי או בחצר אינה חוזרת, ובדרך כלל נמסרות מידות אחרות (להלן).