מתבן – מתבן הוא ערימת התבן ששימשה למאכל בהמות. את הקש (התבן) הניחו, כנראה, בחבילות מהודקות, שכן אם הקש מפורר הוא נרקב בקלות, וגם שינוע החבילות קל יותר מהעברת קש מפורר. בדרך כלל התבן מופיע כשהוא מאוחסן ב"קופות", כלומר בסלי נצרים. קרוב להניח שהקופה הייתה מעין תבנית שדחסו בה את הקש8משנה, אהלות פ"ו מ"ב; תוס', שבת פי"ד ה"ד; בבלי, בבא בתרא יט ע"ב, ועוד., שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים – המתבן משמש, כמובן, כמחיצה, מערבין שנים ואין מערבין אחד – כדין שתי חצרות נפרדות. אלו מאכילין מיכן ואילו מאכילין מיכן – לדיירי החצרות מותר להאכיל את בהמתן מערימת הקש, שכן היא מונחת בחצרם, ואין חוששים לפירוק המחיצה, דבר האסור מדין "סתירת אוהלים"9הביטוי מתייחס לעבודות במשכן, וזאת לפי התפיסה העקרונית, התאורטית, שרק עבודות שהיו במשכן נאסרו בשבת; ראו המבוא למסכת שבת. במשכן בנו וסתרו את אוהל מועד, ולכן כל בנייה וסתירה היא בניית אוהלים או סתירת אוהלים.. בתלמוד הבבלי אוסרים להאכיל את הבהמה בידיים ומתירים רק לאפשר לבהמה לאכול מאליה, כדי שמחיצת התבן תיפגע רק מעט וזאת כדי שהאכילה לא תהיה בבחינת סתירת קיר בשבת (עט ע"א). נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים – אם התבן נתמעט לפני שבת, בגלל התכווצות או מפני שאכלו ממנו, ואין בו כדי לשמש מחיצה של עשרה טפחים – שתי החצרות מתאחדות שוב. מלשון המשנה משמע שהוא הדין אם התמעט הקיר בשבת עצמה, אך מבחינה הלכתית קשה להניח שניתן לשנות את רשויות העירוב בשבת עצמה. על כן, לכאורה, היה מקום לפרש שקיר התבן התמעט בערב שבת. ברם צודק בעל מלאכת שלמה כשטוען שאם התמעט הקיר בערב שבת הרי אין כל חידוש בכך שהיחיד יכול לערבו; וכי צריך לומר שיחיד רשאי לערב את חצרו כשאינה מחולקת לשתיים? על כן החידוש במשנה הוא רק כשהתמעט הקיר בשבת עצמה, ואז "אין מערבין שנים". כלומר, אם נתמעט הקיר מערב שבת אין מערבים את שתי החצרות אלא באחד; אך אם היו שתי חצרות וקיר באמצע, והתמעטה המחיצה בשבת – העירוב של כל חצר מתבטל, אף על פי שלו עשו זאת בערב שבת יכלו להניח עירוב אחד משותף.
עניין זה של שינוי במצב החצר במהלך השבת אינו פשוט. להלן (פ"ט מ"ג) נדון מקרה כזה, ושם רבי יהודה קובע שאם השתנו התנאים במהלך השבת "מותרין באותו שבת ואסורים לעתיד לבוא", ורבי יוסי חולק ואומר שאין להבחין בין אותה שבת לבין שבתות אחרות. ייתכן, אפוא, שמשנתנו היא כרבי יהודה, ורבי יוסי חולק ואומר שאסור לטלטל בחצר באותה שבת, או שהיחיד רשאי לטלטל באותה שבת וכן בשבתות הבאות, והדברים תלויים בפירוש לדברי רבי יוסי, כפי שנציעם במשנה בפרק ט.