בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי רבי אליעזר – ניתן להתקין עירוב חצרות או שיתוף מבואות בכל מאכל שהוא, חוץ ממים ומלח שאינם נחשבים מזון. משנה זו בניסוח זהה הופיעה בפרק ג (מ"א) בתור סתם משנה. בדיוננו שם ראינו סדרת מחלוקות בדבר, ודווקא לרבי אליעזר המקורות מייחסים עמדה מחמירה הרבה יותר, ורבי יהושע אומר ככר הוא עירוב – לכאורה משמע שרבי יהושע חולק ואומר שמערבים (ומשתתפים) רק בכיכר לחם; ברם מההמשך משמע שרבי יהושע אינו מדבר על סוג המזון, אלא על צורת ההגשה. אפילו מאפה סאה – לחם שמשקלו סאה (10 ליטר – 5.7 ק"ג), והיא פרוסה אין מערבין בה – אין לערב בלחם שאינו שלם; אפילו אם מדובר בלחם גדול ביותר (5.7 ק"ג) אך הוא חתוך אין מערבים בו; אבל ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו – יש גורסים "באיסר" ויש גורסים "כאיסר", בקוטר של איסר. האיסר היה המטבע הקטן ביותר, אך כיוון שכיכר בגודל של איסר אין בה אפילו כזית לחם, יש להעדיף את הנוסח "באיסר", כלומר שקונים אותה באיסר, שהוא מטבע קטן. כיכר רגילה שקלה חצי קב, או קצת פחות, ועלתה פונדיון (פ"ח מ"ב). האיסר הוא חצי פונדיון, שהוא הדופונדיוס הרומי (Dupondius. (הדופונדיוס היה שמינית דינר, והאיסר אחד חלקי שישה עשר של דינר (איור 41, איור 42 בעמוד הבא).
הבבלי שואל מדוע משנתנו חוזרת על מה שנאמר בפרק ג, ומסביר שעורך הפרק רצה להביא את דברי רבי יהושע. ברם אם כך הוא, מדוע הם לא נאמרו בפרק ג? מהסבר הבבלי ברור שהם סברו שלפי רבי יהושע מותר לערב רק בפת, ועל כל פנים עירובי חצרות מתירין רק בפת33היו ראשונים שחילקו בין עירובי חצרות, שהם מתירים רק בפת, לבין עירובי מבואות, שמתירים בכל מזון שהוא. בכך נפתרה גם שאלת הכפילות, וראו אלבק, עמ' 439. לדעתנו אין בכפילות כל קושיה, ואת דברי רבי יהושע פירשנו בדרך שפירשנו.; זאת בניגוד לאשר הצענו לעיל. דברי רבי יהושע מופיעים שנית בתוספתא, בתוספת מסוימת, אך ללא קשר למשנה, ואין בכך סיוע להבנת דברי רבי יהושע (פ"ה [ז] ה"ה). הבבלי מנמק את דעתו של רבי יהושע בחשש לאיבה: כיכר לחם פגומה ואכולה עלולה לעורר ויכוח בין המשתתפים, והם יחשדו שאחד מהם אכל מהעירוב. דומה שהחשש לאיבה אינו הסיבה היחידה לאיסור. מסתבר שרבי יהושע מעוניין לשמור על האופי הטקסי של מעמד הנחת העירוב. כמו בכל מעמד ציבורי יש להקפיד על אסטטיקה ושלמות, וכבוד הציבור דורש שימוש בכיכר שלמה בלבד.
יש להניח כי עיקר העירוב היה בפת; זה היה המזון הבסיסי והסטנדרטי. עם זאת יש לציין שהעדויות שאסור לערב שלא בפת מעטות, ודומה שאין להן בסיס לא במקבילות, וודאי שלא בדעת התנאים האחרים. אי אפשר להוכיח שרבי יהושע לא התכוון לכך שיש לערב רק בפת, אך קל יותר לבאר את דבריו כדוגמה למזון שלם, אסתטי ומכובד.
למחלוקת במשנה יש חשיבות גדולה בהבנת השתלשלותו של מוסד העירוב. מתברר שכבר בראשית דור יבנה מתקיימים בירורים בדבר פרטי העירוב, וכבר יש הקפדה על כללי המעמד הציבורי והטקסי. על כך עמדנו במבוא למסכת.