מי שיצא לילך בעיר שמערבים בה – מדובר בשליח שנשלח מטעם העיר להתקין עירוב תחומין לבני העיר54הרמב"ם ואחרים מפרשים כך, אך הוצעו גם פירושים אחרים.. זו עדות מעניינת לארגון קהילתי של התקנת עירוב; במבוא ריכזנו עדויות אלו. מדובר בשתי עיירות הרחוקות זו מזו אלפיים עד ארבעת אלפים אמה, ומעוניינות לבקר זו אצל זו בשבת. כשהמרחק גדול מארבעת אלפים אמה גם העירוב לא יועיל, והתוספתא אומרת כן במפורש (פ"ג [ד] ה"י). מערבין בה – משמעו כמו "מערבין לה", כלומר בשבילה, כדי ללכת אליה, ויש המתקנים את נוסח המשנה וגורסים "מערבין לה", ואין בכך צורך. הוא הדין בהיגד "לילך בעיר" שמשמעו לילך לעיר, ואין צורך בתיקון55לראשונים הגורסים או מתקנים כך ראו אלבק בהשלמותיו.. והחזירו (חובו) חבירו – חברו שכנעו לא למלא את שליחותו. הנתון בסוגריים הוא שיבוש ונמחק בידי המעתיק. בתלמוד הבבלי נוסף: "יתר על כן אמר רבי יוסי ברבי יהודה אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה, עת חמה עת צינה הוא, למחר משכים והולך" (נב ע"א). כלומר, השליח התעכב בגלל סיבות סרק, שכן חברו שכנע אותו לא להמשיך בדרכו בגלל סיבה משנית כלשהי. אף על פי כן, הוא מותר לילך וכל בני העיר56המאירי מסביר שהכוונה לאלו שהחזירוהו; אנו מהלכים בדרך שונה בפירוש המשנה. אסורים דברי רבי יהודה – המשנה קובעת שהוא כאילו הניח עירוב, אך לא בני העיר, אף שבשליחותם יצא. הבבלי מתקשה בטעמה של ההלכה ומסביר שמדובר באדם שיש לו שני בתים, אחד בכל עיר. הבבלי אף מתקשה בהדגשת רבי יוסי ברבי יהודה "יתר על כן", והרי זו המשנה. הסברי הבבלי מעניינים, אך לא כאן המקום לדון בהם57רש"י מציע שני פירושים, ועסקו בכך גם ראשונים נוספים.. לפי פשוטם דברי רבי יוסי ברבי יהודה אינם מוסבים בהכרח על משנתנו, אלא על מקור אחר; ואולי זו תגובה על המשנה הקודמת, כפי שנסביר להלן.
הבבלי לשיטתו מנסה לצמצם את המחלוקת לעניין טכני, שולי יחסית, אבל יש להבין את המשנה כפשוטה. במשנה הקודמת דובר על מי שמהלך בדרך, ולפי רבי יהודה די במחשבתו להגיע למקום כדי שזה ייחשב כמקום שביתתו. אמרנו שהיתר זה נועד רק להולכי דרכים, ועתה רבי יהודה מוסיף שאם יצא לדרך וחזר הדבר נחשב כאילו הוא מהלך בדרך. אבל בני העיר הם יושבי בית, ולדידם אין המחשבה מועילה. ייתכן שעל המשנה הקודמת אמר רבי יוסי ברבי יהודה את דבריו "הוא מותר לילך" ו"יתר על כן" וכו'. בפירושנו זה הילכנו בדרך שסללו הרמב"ם ואחרים בעקבותיו.
רבי מאיר אומר כל שיכול לערב ולא עירב – רבי מאיר לשיטתו במשנה הקודמת ובמשנה ד, שלשם קביעת מקום השביתה יש צורך במחשבה ובמעשה. במקרה שלפנינו אין מעשה, אך מצד שני האיש התכוון שלא לשבות בעירו, והכוונה היא רכיב חשוב בעירוב, על כן אין הוא זכאי אף לאלפיים אמה. הוא כבר יצא מעירו אבל לא קבע לעצמו מקום חדש, ובמצב דנן הרי זה חמור וגמל – דינו כדין חמר וגמל. ברור שהתנא רומז למשנה קדומה, או להלכה קדומה שהוא מכיר, למשנת עירובין פ"ג מ"ד. "חמר גמל" הוא מי שמנסה לעשות שני מעשים מנוגדים כאחד, ונמצא קירח מכאן ומכאן.