אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר – רבי אלעאי היה תלמידו המובהק של רבי אליעזר (תוס', זבחים פ"ב הי"ז, עמ' 483, ועוד), אפילו כבית כור43לפי פשוטם של דברים "לשון גוזמא נקט", כלומר כל גודל שהוא, אך רבי עמנואל חי ריקי פירש שדווקא גודל זה נקט, ולא יותר. שטחו של בית כור בערך שלושים-ארבעים דונם, וכל דיון על חצר גדולה יותר הוא תאורטי בלבד. – רבי אליעזר חולק על ההגבלה של בית סאתיים. כפי שראינו לעיל במשנה ג הגבלת השטח של גינה וקרקף מוסכמת על הכול. גם במשנה הקודמת היא מוצגת כמוסכמת, לפחות על רבי אליעזר, אבל לרבי אלעאי מסורת שונה בדבר דעתו של רבי אליעזר, וכן שמעתי ממנו – בהזדמנות זו המשנה מביאה מסורות נוספות ששמע רבי אלעאי מרבו, אף שאינן קשורות לענייננו.
הבבלי מוסיף שמשנתנו אינה כחנניה (כו ע"א). חנניה הוא, כמובן, חנניה אחי רבי יהושע, מראשוני חכמי בבל, והוא מופיע פעמים רבות בשני הפרקים הראשונים במסכת44ראו פירושנו לעיל, פ"א מ"א.. חנניה מוסר את דברי רבי אליעזר "ואפילו היא ארבעים סאה"45ייתכן שגם ההמשך, "כאסטרטיא של מלך", הוא מדבריו., ולא "כבית כור" שהוא שלושים סאה בלבד. כפי שכבר אמרנו, בנושאי עירובין נמסרו הלכות רבות של חנניה שמקורן במסורות אחרות המקבילות למשנה. מן הסתם אלו מסורות שהביא עמו מבית רבו, רבי יהושע בן חנניה, והן מנוגדות למסורות ולסגנון הבאים מבית מדרשו של רבי עקיבא, כפי שעוצבו בידי תלמידיו בארץ ישראל.
הבבלי רואה בהבדל בין חנניה לבין המשנה יותר מהבדל סגנוני. הוא מבין שרבי אליעזר במשנה קובע שבית כור הוא השטח המרבי שניתן להתקין בו עירוב, וחנניה מרחיב את שטחו: לא בית כור (שלושים בתי סאה) אלא ארבעים בתי סאה (קרוב לשלושים ושישה דונם). כאמור, עדיף להבין את דברי רבי אליעזר כהפרזה "ואפילו היא כבית כור", ועל כן כל ההבדל בינו לחנניה הוא סגנוני בלבד. את ההבדלים בין רבי אלעאי וחנניה התלמוד מסביר במחלוקת המבוססת על דרשה. שניהם מסכימים ששטח החצר צריך להיות כשטחה של עיר, וזאת על בסיס דרשה הבנויה על חילופי קרי וכתיב; המחלוקת היא בשטחה של "עיר בינונית", שהוא שלושים או ארבעים בתי סאה (27-36 דונם בערך).
הבבלי רואה בהבדל בין חנניה לבין המשנה יותר מהבדל סגנוני. הוא מבין שרבי אליעזר במשנה קובע שבית כור הוא השטח המרבי שניתן להתקין בו עירוב, וחנניה מרחיב את שטחו: לא בית כור (שלושים בתי סאה) אלא ארבעים בתי סאה (קרוב לשלושים ושישה דונם). כאמור, עדיף להבין את דברי רבי אליעזר כהפרזה "ואפילו היא כבית כור", ועל כן כל ההבדל בינו לחנניה הוא סגנוני בלבד. את ההבדלים בין רבי אלעאי וחנניה התלמוד מסביר במחלוקת המבוססת על דרשה. שניהם מסכימים ששטח החצר צריך להיות כשטחה של עיר, וזאת על בסיס דרשה הבנויה על חילופי קרי וכתיב; המחלוקת היא בשטחה של "עיר בינונית", שהוא שלושים או ארבעים בתי סאה (27-36 דונם בערך).
ואכן, העיירות הגליליות היו גדולות מאלו שבאזורים אחרים בארץ. ביתר חבלי הארץ עיירה ששטחה ארבעים דונם נחשבה גדולה ביותר46כזו, למשל, היא אום ריחן בצפון השומרון, ראו דר ואחרים, אום ריחן.. בגליל הגיעו העיירות הגדולות עד מאה דונם, ועיירות בינוניות השתרעו על מחצית השטח. עם זאת, ההסבר נראה דרשני במקצת.
הירושלמי מנסה לרכך את דברי רבי אליעזר ולהתאימם לדברי תלמידו רבי יהודה. לדעתו רבי אליעזר אמר את דבריו בשטח ששטחו בית סאתיים מתוך שטח גדול יותר, כבית כור. כלומר בשטח של בית כור אין לטלטל, אלא אם כן הגבילו והבדילו ממנו שטח קטן (פ"ב ה"ו, כ ע"ב). אין לפרשנות זו עדות בדברי התנאים; אולי זו מסורת אותנטית, או רצון ליצור יתר הרמוניזציה בין התנאים השונים.
אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא ערב – העירוב הוא פעולה משותפת של כל אנשי החצר היוצרים רשות אחת. מי שלא השתתף, כלומר לא התקין לו מזון כחלק מהשותפות בעירוב, לא חל עליו העירוב. המשנה להלן תעסוק בשאלה מה דינו של מי שאינו מודה בעירוב, ושל מי ששכח להתקין לעצמו עירוב (פ"ו מ"ג).
ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להם מותר – נדון במשפט זה במפורט להלן פ"ו מ"ג ומ"ט, ובסוף פרק ז, וכן שמעתי ממנו שיוצאים בערקבנים בפסח – עקרבנים או עקרבלים הם סוג של מרור47רבו חילופי הנוסח. הנוסח "עקרבנין" הוא הנפוץ ביותר (כ, ל14 ,ל2 ,ל7 ,רא, ת3 ,מגאד, מל, מנ, מיל, מרג, מג, מד). בתרגום ליוונית שפרסם דה לנגה, טקסטים ביוונית, עמ' 297 , מפורש "עקרבנים" – "סוג מרור מר". זו דוגמה לפירוש שאינו תורם מאומה להבנת הקטע, ונראה שלמחברו לא הייתה עמדה פרשנית של ממש., וחיזרתי על כל תלמידיו וביקשתי לו חבר ולא מצאתי – רבי אלעאי חיפש האם מי מהם זוכר שרבי אליעזר אמר דברים אלו48ראו בעל מלאכת שלמה, ואולי חיפש חבר לדעה עצמה., ולא מצא49לביטוי "מצא/חפש/בקש לי/לו חבר" ראו מכילתא דרשב"י, שמות יב ח, עמ' 13 ,אבל בכ"י מן הגניזה שפרסם מאן, עמ' 141" ,חסא" במקום "חבר"; משנה, יבמות פט"ז מ"ז; תוס', פסחים פ"ג הי"ג; זבחים פ"ב הי"ז, עמ' 483 ; בבלי, שבת פג ע"ב; מנחות יח ע"א.. יש בכך הסתייגות מסוימת של רבי אלעאי מהרעיון. כידוע, ניתן לצאת ידי חובת מרור בפסח בסוגים שונים של ירק מר, והשאלה היא האם עקרבנים נחשבים למרור או לא. הדין כולו שנוי במסכת פסחים בשינוי קל50משנה, פסחים פ"ב מ"ו; מכילתא דר' שמעון בר יוחאי, שמות יב ח, עמ' 13 ;בבלי, פסחים לט ע"א., ובתלמוד הבבלי שם גם תוספת שלבסוף הסכים רבי אליעזר בן. יעקב לכך51המפרשים (רא"ש, ר"ן ועוד) דנו בשאלה לְ מה הוא ביקש חבר, להלכה עצמה או לכך שזו מסורת של רבי אליעזר. הם ביקשו להשוות בין המסורת במשנתנו למסורת בפסחים.. מכל מקום הביטוי ייחודי לפרשיית המרור, ואיננו שגור בלשון תנאים52ראו גם משנה, יבמות פט"ז מ"ז..
פירוש השם "עקרבנין" או "עקרבלים" אינו ברור. הבבלי מסביר שזהו "אצוותא חרוזיאתא" (כו ע"ב), ומשמעו סיבי הדקל (רש"י שם). ברם הרא"ש לבבלי שם צודק בטענתו שמרור חייב להיות מין ירק. לדעתו זהו מטפס טפיל הנשען על גזע הדקל53ההבדל בין רש"י לרא"ש הוא שלדעת רש"י הסיב הוא מחלקי העץ עצמו, והרא"ש מדבר על צמח טפיל.,, וטפיל זה הוא ממיני הירק. אין צריך לומר שפירוש זה קשה, שהרי טפיל איננו סוג ירק. יתר על כן, אין בשם הגדרה של הצמח עצמו; השם עצמו כולל את הרכיב "עקר", שמשמעו שורש.
הירושלמי מוסיף שההסתייגות מוסבת על כל המימרות ולא רק על המרור, כלומר שהוא לא מצא "חבר" שיתמוך בכל השמועות הללו שהוזכרו.