ועוד אמר רבי יהודה בן בבא – משנה זו שנויה כאן משום שיש בה דברים של החכם הנזכר במשנה הקודמת. התנא רבי יהודה בן בבא אינו נזכר רבות במקורות התנאיים ואמירותיו נדירות, ולכן גלגלו לכאן עוד מימרה שלו. זאת ועוד, המימרה קשורה להלכה ששנינו במשניות הקודמות, היא נוסח אחר הקרוב לדברי המשנה הקדומה שנרמזה בוויכוח בין התנאים במשנה ד. הפתיחה "ועוד" אינה שגרתית, שהרי אין בדברים תוספת על אלה שלפניהם. הבבלי קושר את משנתנו למשנה הקודמת משום ששנויים בה דברי רבי יהודה בן בבא (כב ע"ב), ובלשון המחקר המודרני רצונו לומר ששתי המשניות לקוחות מקובץ שבמרכזו עמדו דברי חכם זה; דבריו כאמור נדירים במשנה, והעורך הדגיש שכאן באו כמה דברים מפיו. בשלבי העריכה המאוחרים יותר נוספו עמדות של חכמים אחרים, וכך נדחקו, כביכול, דברי החכם ממעמדם במרכז.
הגנה והקרפף שהיא – שכל אחד מהם מידותיו שבעים [אמה] ושיריים – קצת יותר משבעים אמה; הכוונה לשני שלישי האמה, וראו להלן. בתרגום ליוונית שפרסם דה לנגה מתורגם "שיריים" כשני שלישים, וברור שפירש לפי המשמעות ולא לפי הפירוש המילולי32דה לנגה, טקסטים ביוונית, עמ' 295-306. הקטע המעניין אותנו הוא בעמ' 297.. על שבעים אמה ושיריים – התוספתא מעירה על המסקנה המתמטית הפשוטה, ששטח שמידותיו שבעים אמה ושני שליש על שבעים אמה ושני שליש קרוב לבית סאתיים (תוס', פ"ד [ו] ה"ט)33התוספתא מוסיפה "כחצר המשכן". תפיסה זו היא חלק מגישתם הכללית של חכמים לראות במשכן את מקור ההשראה להלכות שבת. לתפיסה זו הד בספרות התנאית, אך היא מפורשת ומופיעה לעתים תדירות יותר בספרות האמוראית, וראו המבוא למסכת שבת.. ההבדל הוא קטן, ו"יש כאן דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו" (ירו', פ"ב ה"ה, כ ע"ב)34בעל מלאכת שלמה מדגיש את ההבדל ההלכתי שבין "בית סאתים" לבין ניסוח הדברים במשנתנו (שבעים על שבעים אמה וכו'). לדעתנו, אין זה אלא הבדל בניסוח.. מוקפת גדר גבוהה עשרה טפחים מטלטלים בתוכה בלבד שיהא בה [שומירה או] או בית דירא – באופן כללי אי אפשר להתקין עירוב אלא בשטח הבנוי, כלומר ביישוב עצמו, ואף שם אין להתקין עירוב אלא אם כן המבוי בנוי משלושה צדדים ויש לו פתח מכיוון אחד בלבד. כדי להתקין עירוב לגינה יש צורך בשלושה תנאים: (א) ששטח הגינה יהיה קטן מבית סאתיים, ומעבר לכך אין זה שטח הראוי לדיור אלא מגרש פתוח; (ב) שתהיה גדר מסביב לגינה, כלומר מחיצה של ממש, שיש בה לכל היותר פתחים ברוחב עשרה טפחים כמו ששנינו בפרק הקודם; (ג) שיש בגינה בית הראוי למגורים. המשנה מונה שתי אפשרויות: שומרה או בית דירה ממש. בית דירה הוא מבנה מגורים בשטח החקלאי. כאלה היו פזורים סביב היישוב, וודאי שנחשבו לבית לכל דבר (איור 14. (גם שומרה עשויה לשמש כבית דירה. השומרה היא סוכה בכרם או בשדה35משנה, כלאים פ"ה מ"ג; בבא בתרא פ"ד מ"ח.. המשנה מבדילה בין שומרה המחוברת בטיט לקרקע, והיא חלק מהשדה, לבין שומרה שאינה מחוברת, ואינה חלק אינטגרלי של השדה (בבא בתרא פ"ד מ"ח). אם כן השומרה היא מבנה יביל שניתן לקבעו בשדה. על כן המשנה מציינת שכל שומרה נחשבת לבית דירה. באחד מעדי הנוסח (רב) נוספה הגדרה: "שומרה מעולה"; התיקון הגיוני, אך קשה לקבלו נגד כל עדי הנוסח. או שתהא סמוכה לעיר – אם הגינה או הקרפף סמוכים לשטח הבנוי הם יכולים להיחשב כהיקף של הבית הקיצוני, וניתן לוותר על התנאי שיהיה בית מגורים בתוך הגינה.
כפי שנראה בנספח, הגינה והקרפף מופיעים כשטחי שירות וחקלאות הצמודים לשטח הבנוי, ויש לכך ביטוי ברור בהלכה שלפנינו.
רבי יהודה אומר – בכתב יד קופמן מתחילה כאן הלכה חדשה, אף שרבי יהודה חולק בה על מה שלפניו. כבר אמרנו לעיל (מ"ג) כי כל החלוקה היא מעשה ידי מעתיקים שלא תמיד היו למדנים. אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה – רבי יהודה מסתייג מהתנאי השלישי ואומר שאין צורך בבית דירה של ממש. די במתקנים העשויים לשמש לדיור באופן תאורטי, כגון בור מים, ה"שיח" – הוא שוקת מלבנית למים – או מערת המים (איור 15. (שלושת המתקנים הללו מופיעים תדיר כמתקני המים המקובלים. מהסגנון ברור שדי באחד מכל אלו העשוי לשמש למגורים, אבל המעתיקים התקשו בכך והשמיטו את וי"ו החיבור בכל עדי הנוסח, ורק בדפוס וילנא המילים "בור ושיח" מחוברות באות וי"ו. ברם אין צורך בכל הבירור, שכן האות וי"ו היא גם וי"ו הפירוד (הברירה) ולא רק וי"ו החיבור.
רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אלא אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה – ברוב עדי הנוסח "אין בה אחת מכל אלו". אין צורך כלל בתנאי השלישי, אך יש צורך בשני התנאים הראשונים. בחלק מעדי הנוסח נוסף " 'אלא' אחת מכל אלו''36כתב יד קופמן, רף, ל2 ,ל3 ,מגאד, מפ, מל, א2.. התיקון משנה את המשמעות. אם נגרוס "אלא אחת מכל אלו" – הרי שיש צורך באחד משני התנאים, בית דירה או תחליף תאורטי, כלומר שרבי עקיבא סובר כרבי יהודה, ואם נגרוס "אפילו אין בה אחת" – אין צורך בכל תנאי וניתן להקיף שטח פתוח (בהגבלת גודל), כמו שניתן להקיף ביראות (לעיל משנה א); להלן נחזור לשאלה. בלבד שתהא בה שבעים ושיריים על שבעים ושיריים – רבי עקיבא אינו מזכיר את התנאי שיש צורך בהקמת מחיצה, ונראה שפשוט לו ולעורך שתנאי זה חיוני.
הבעיה העיקרית של משנתנו היא שאין היא מאוזנת וההבדלים בין שלושת התנאים אינם ברורים דיים. מעין בעיה זו הייתה גם לעיל (פ"א מ"ט-מ"י). רבי עקיבא מתייחס לדברי קודמיו, אבל מניסוח דבריו לא ברור האם הוא מסייג את דברי רבי יהודה או את דברי רבי יהודה בן בבא. הנחת היסוד של פירושנו היא שהוא מתייחס לרבי יהודה בן בבא, שהרי רבי יהודה היה תלמידו, וקשה לפרש שהוא מסייג את דברי תלמידו. אבל רבי יהודה בן בבא היה בן דור יבנה, אולי אף בוגר מעט מרבי עקיבא37בחלק מהמסורות רבי יהודה בן בבא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות, אך גם מסופר שמת על מיטתו בשלום עוד לפני הגזרות, ראו תוס', סוטה פי"ג ה"ד.. אם נניח שרבי עקיבא הסתייג מדברי רבי יהודה יהיה צורך לשנות מעט את ההסבר ואת הטבלאות להלן, אך השינוי אינו עקרוני. מכל מקום, דברי רבי עקיבא סתומים. המחלוקת בין רבי יהודה בן בבא לבין רבי יהודה ברורה: האם בשדה צריך להיות מבנה של ממש, או די במתקן כמו בור או שיח. כמו כן ברור ששני התנאים דורשים שבשדה יהיה רק מתקן אחד: לרבי יהודה או בור או שיח ולרבי יהודה בן בבא או בית דירה או שומרה, או שהשדה יהיה סמוך לעיר.
השאלה היא מה סבור רבי עקיבא, וניתן להציע סדרת אפשרויות:
1. אם נגרוס "אפילו אין בה אחת מכל אלו" אזי רבי עקיבא סבור שאין צורך בשומרה או בבית דירה. לכאורה ניתן לפרש שהוא מסכים עם ניסוחו של רבי יהודה, אבל סביר יותר שהוא סבור שאין צורך בכל מבנה או מתקן, וניתן להקים עירוב בגינה או בקרפף ששטחם עד בית סאתיים. פירוש זה מפתה, והוא למעשה עולה בקנה אחד עם המסקנה לעיל (משניות ב-ג). שם נאמר שהגבלת בית סאתיים נאמרה על התקנת עירוב בגינה או בקרפף, ולא הוזכר שצריך להיות בגינה מבנה כלשהו.
2. אם נגרוס "אפילו אין בה אלא אחת מכל אלו" ניתן לפרש את דברי רבי עקיבא באחת משתי דרכים:
1. אין צורך בשומרה ובבית דירה אלא די באחת מכל אלו. פירוש זה קשה, שהרי דבריו של רבי עקיבא דומים לדברי קודמיו: הרי גם רבי יהודה בן בבא אינו דורש שיהיו בגינה (או בקרפף) כל המבנים אלא רק אחד מהם.
2. רבי עקיבא מקל הרבה יותר מקודמיו וסבור שאין צורך בשלושה תנאים (גודל מרבי של בית סאתיים, גדר ומבנה מגורים, ודי באחד התנאים. מן הסתם גם הוא יודה שיש צורך בגדר סביב הגינה, שהרי זה תנאי הכרחי גם ברשות היחיד, בחצר או בדיר (לעיל מ"ג), אלא שלדעתו די בתנאי אחד נוסף. אם השטח קטן מסאתיים ניתן להקיפו ולטלטל בו, ואם הוא גדול מבית סאתיים יש צורך שיהיה בתוכו מבנה.
לפי דרכנו, ההבדל הלכתי בין הפירוש הראשון (1 (לבין פירוש האחרון (2ב) הוא קטן. את הפירושים השונים הצגנו בטבלה.
לפי הנוסח שבדפוסים, הבבלי שואל: הרי רבי עקיבא הוא תנא קמא, ועונה שאכן הדעה היא אותה דעה, וההבדל הוא בהגדרת הגודל "שבעים אמה ושיריים" או "בית סאתיים" (כג ע"ב). הסבר זה קשה, שהרי הפער בין ההגדרות זעיר, וכאמור התוספתא רואה בהן אותו גודל. זאת ועוד, הרי הבדל זה אינו מופיע במשנה, שהרי שני התנאים משתמשים במינוח "שבעים ושיריים". מכל מקום נראה שהבבלי גרס "אלא אחת" (2א), ואם כן רבי עקיבא סובר כרבי יהודה בן בבא ו"תנא קמא" הוא רבי יהודה בן בבא38אם רבי עקיבא מתייחס לדברי רבי יהודה, אזי "תנא קמא" של הבבלי הוא רבי יהודה, ודברי רבי עקיבא זהים לדברי רבי יהודה.. כי אם הגרסה היא "אין בה אחת מכל אלו" – הרי שרבי עקיבא מקל מקודמיו.
הרשב"א מביא את שתי הנוסחאות ומעדיף את הנוסחה "אפילו אין בה אחת", וכן גורסים הריטב"א, המאירי, הרמב"ם ואחרים. אך נראה שבתלמוד שלפניהם לא הייתה השאלה "רבי עקיבא היינו תנא קמא". אמנם הריטב"א והרשב"א שואלים את השאלה, אך כאילו הייתה שאלה של עצמם ולא מהגמרא39לא נאריך בהבאת הראשונים, וברור שהמעתיקים השתבשו בהבנת דבריהם. ברי"ד, למשל, הגרסה היא "אפילו אין בה אחת", אך הוא מביא את שאלת הגמרא "רבי עקיבא היינו תנא קמא", ומשמע שגרס או הבין "אין אלא אחת", אחרת אין מקום לשאלת הגמרא, ויש להאריך בדברי הפרשנים בסוגיה זו..
מבחינת מבנה המשנה קרוב להניח שרבי עקיבא מקל בהרבה, ועל כן הוא מנסח את דבריו בלשון "אפילו". על כן נראה שלדעת רבי עקיבא אין צורך כלל בתנאי של בית דירה. לפי נוסח זה אין מקום לשאלת הגמרא, ונראה שאין לגרוס אותה כפי שיוצא מהריטב"א והראב"ד, כל זאת אף שהיא בכל הדפוסים וכתבי היד שבידינו.
בכתב יד קופמן מתחילה כאן משנה חדשה. רבי אליעזר אומר אם היה אורכה יותר על רחבה אפילו מאה אחת – צריך להיות "אפילו 'אמה' אחת", כמו בדפוסים ובכתבי יד אחרים. רבי אליעזר בן הורקנוס הוא התנא הקדום ביותר המשתתף בדיון40בעל מלאכת שלמה מתקן מ"אליעזר" ל"אלעזר", כלומר שהדובר הוא רבי אלעזר בן שמוע. החילוף אלעזר-אליעזר תדיר ביותר, עד כדי כך שעדות כתבי היד היא ללא הועיל, ואין לסמוך עליה. לכאורה יש לנוסח "רבי אלעזר" עדיפות, שהרי אין זה רגיל שחכם מראשית דור יבנה יחלוק עם תלמיד תלמידו מדור אושא. ברם דברי רבי אליעזר לא נאמרו בהכרח יחד עם דברי רבי יוסי, אלא הם צמודים לרישא שרבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא נחלקים בה, ורגיל הוא שרבי אליעזר חולק עם רבי עקיבא.. . מדבריו משמע שהוא כבר מכיר את ההגבלה שגודל השטח שבו מתקינים עירוב הוא בית סאתיים, אך הוא דורש שהשטח יהיה מרובע, שאם לא כן הרוחב צר ואינו נחשב ראוי למגורים. התוספתא לומדת את המידה של בית סאתיים מחצר המקדש, שהייתה 50X100 אמה (תוס', פ"ד [ו] ה"ט), ולא הייתה מרובעת אלא מלבנית. רבי אליעזר לא למד אפוא את מידת בית סאתיים מחצר המשכן, וסביר להניח שזו דרשה בלבד. עם זאת טעמו של רבי אליעזר אינו מובן. ייתכן שמסתתרת כאן התפיסה שמבנה ראוי ומהודר הוא ריבועי, תפיסה שהובילה לתכנון העיר ההיפודמית. אין מטלטלין בתוכה – כאילו הייתה גדולה יותר. רבי אליעזר הוא בשיטת רבי יהודה בן בבא ורבי יהודה, וליתר דיוק עדיף לנסח שהם מהלכים בשיטתו.
רבי יוסה אומר אפילו אורכה בשנים ברחבה מטלטלין בתוכה – רבי יוסי חולק על רבי אליעזר, ונראה שזו דעת כל התנאים המשתמשים במינוח "בית סאתים" במקום "שבעים ושיריים".
כפי שאמרנו, במשנה ד כבר משתמשים בהלכות אלו, אלא שחולקים שם בהיקף ההגבלה של בית סאתיים, האם היא חלה גם על שטח שסביב לבאר. בתוספתא מופיע ניסוח אחר של רבי אליעזר: "הגנה והקרפיף שהיא שבעים ושירים על שבעים ושירים, מוקפת גדיר גבוה עשרה טפחים, אם היתה ארכה כשנים ברחבה מטלטלין לתוכה בשבת, יתר אמה אחת אין מטלטלין לתוכה בשבת" (תוס', פ"ב [ג] ה"ז). הבבלי (כג ע"ב) הכיר את הברייתא והגיה את המשנה לפי התוספתא. ברם הוא מעיר שאם כך רבי אליעזר ורבי יוסי אינם חולקים, והוא דוחק למצוא חילוק דק בין השניים, חילוק שאינו מניח את הדעת. לפי הסבר הבבלי כאילו נשמטה מהמשנה המילה "כשנים": "אם היה אורכה יתר 'כשנים' על רחבה". מצד שני קשה להבין את דברי רבי יוסי להלן, "אפילו אורכה בשנים", וכי איזו הגזמה קיצונית יש בחצר שאורכה 100 אמה (60 מ') ורוחבה 50 אמה (30 מ') בלבד? קל להבין את דברי רבי יוסי אם הם תגובה לנוסח דברי רבי אליעזר שבתוספתא, ובשינוי נוסח קל: "אפילו אם היה אורכה יתר על פי שנים על רחבה". רבי אליעזר מגביל את ההלכה למלבן שהאורך כפול בו מהרוחב ורבי שמעון מתנגד להרחבה זו, שכן הוא אומר "אפילו עשרה קרפיפות... והיה אחד מהם בית דירה... מטלטלין בכולן" (תוס', פ"ב [ג] ה"ח). רבי שמעון קרוב אפוא, או אפילו זהה, לשיטת רבי יוסי במשנה.
עוד אנו לומדים מהתוספתא שציטטנו שרבי שמעון חולק על דברי רבי עקיבא. רבי עקיבא אינו דורש שיהיה שם בית דירה, ואילו רבי שמעון מדגיש במפורש שיש צורך שיהיה בין הקרפיפים בית דירה. בתוספתא עוד תוספת מעניינת: "בורגנין שבשדה, בית סאתים מותר, יתר על בית סאתים אסור, אבל הדיר או הסהר או המוקצה או חצר אפילו בית חמשת כורין, אפילו בית עשרת כורין, מותר" (פ"ב [ג] ה"ט). בורגן נחשב לבית דירה גרוע, ואינו הופך את השדה לאזור מגורים. "בורגין" משמעו ביוונית מגדל. ברם במקורות יש לו שתי הוראות: בית מגורים גרוע, גרוע אפילו משומרה, אך לא יותר ממחסן; והוראה שנייה מגדל, והוא מבנה של ממש41ראו דר ואחרים, אום ריחן, עמ' 76-83 ; שפרבר, מגדל..
בכל המחלוקות במשניות א-ה תנאים מדורות שונים חולקים זה עם זה. רבי יוסי חולק על רבי אליעזר (מ"ה)42לכאורה אפשר לומר שהוא רבי אלעזר (בן שמוע), והחילופים בין רבי אליעזר לרבי אלעזר רבים, כאמור לעיל, אבל במשנה הבאה ברור שמדובר ברבי אליעזר בן הורקנוס., רבי יהודה חולק על רבי עקיבא ועל רבי יהודה בן בבא (בשיטת רב רבו רבי אליעזר?) ודוגמאות נוספות. דומה שזו ראיה לעריכה מאוחרת, רב רבדית. כבר עמדנו על הרבדים הספרותיים השונים (בעיקר בפרק א). הרובד האחרון, רובד העריכה, הוא כנראה מאוחר, והעורך חדר לתוך עובי בעיות הניסוח וערך את נוסח המשנה מחדש.