בור ברשות הרבים וחולייתו גבוהה מעשרה טפחים – הבור נמצא בדרך כלל בחצר, וממילא אם עירבו ניתן לשאוב ממנו. ברם לעתים קרובות הבור ניצב מחוץ לחצר ואינו נכלל בעירוב. מעל הבור עמדה החוליה, שהיא גוש סלע גבוה ובו חור גדול דיו לשלשול הדלי (ראו פירושנו לשבת פי"א מ"ב). לעתים הייתה החוליה בנויה אבנים, אם כי כמעט כל חוליות הבור הידועות לנו היום הן מאבן חצובה אחת. מכל מקום, החוליה גבוהה עשרה טפחים ומהווה רשות יחיד לעצמה (משנה, שבת פי"א מ"ב; עירובין פ"ח מ"ג), ואף על פי כן חלון שעל גביו ממלים ממנו בשבת – מותר לשאוב מים מהחלון שעל גבי הבור. המים בבור הם, כמובן, ברשות היחיד, אך מותר לשאוב מים ולהניח את הדלי על פני החוליה, שהרי כל הפעילות היא ברשות היחיד, והעברת המים היא מרשות היחיד לרשות יחיד אחרת דרך "מקום פטור", כלומר חלל בגובה של יותר מעשרה טפחים, ובכך אין איסור67ראו עוד תוס', פ"ח (יא) ה"ה., כבר שנינו דין זה בקצרה לעיל (פ"ח מ"ז, ראו פירושנו שם), ובתוספתא מובא בהרחבה: "בור שלפני החלון, משלשל וממלא הימנו בשבת... אמת המים שלפני חלון, משלשל וממלא הימנה בשבת" (פ"ו [ט] הכ"ד-כ"ה). שם ההיתר נובע מכך שהאמה או הבור סמוכים לכותל, וכאן משום שהם גבוהים עשרה טפחים68המאירי מדגיש שאם הבור נמוך יותר הרי שבמהלך השאיבה ייטה הדלי דרך רשות הרבים, ואולי אף קלוט כמונח, והדלי ינוח ממש ברשות הרבים. אך במשנתנו הבור גבוה עשרה, וממילא הטלטול הוא מרשות היחיד דרך מקום פטור..
אשפות – בנוסח הדפוס "אשפה", ואין משמעות להבדל בין הנוסחים, ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים – כלומר ערמת אשפה בגובה עשרה טפחים. דוגמה זו מובאת כדי להדגים מקרה הפוך, כאשר שופכים מים מהחלון החוצה, חלון שעל גביו שופכים בתוכה מים בשבת – שוב, האשפה היא רשות היחיד והחלון רשות יחיד אחרת, ומותר לטלטל מרשות יחיד לרשות יחיד אחרת דרך מקום פטור.
פירשנו את המשנה בפשטות, כפי שרב הונא מפרשה בתלמוד הבבלי (צט ע"ב) וכפי שגם אלבק מציע, וכמובן גם המפרשים הקלסיים המחויבים לתלמוד הבבלי69גולדברג דן בהשוואת משנתנו למחלוקת אם קלוט כמונח דמי או לא, וראו דבריו למשנתנו.. ברם, התלמוד הירושלמי מהלך בדרך שונה: לדעתו הבור צר ואין בו ארבעה על ארבעה טפחים, לכן אין הוא רשות היחיד. את המשנה הירושלמי מסביר כמו התוספתא, שהבור סמוך לכותל (כו ע"ב). יתרונו של הפירוש הוא שהמשנה מתפרשת לפיו כתוספתא, ברם הקושי בפירוש זה הוא בצד הרֵאלי. אין בור מים שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים, וקשה לתאר בור שאינו רשות היחיד.