המשנה ממשיכה לעסוק בדין שיירה החונה במדבר. לא נאמר אם דין זה הוא הקלה שניתנה להולכי השיירה, או שדין זה והסדר דומה יחולו גם במבוי רגיל. להלן נעסוק בכך.
מקיפים שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה – אפשר גם להקיף את חניון השיירה בגדר חבלים. העיקרון הוא שגובה הגדר יהיה עשרה טפחים לפחות, שהוא הגובה המינימלי כמו שראינו במשנה הקודמת ובמשנה ו, ובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו שלושה טפחים – עיקרון שני הוא שבין החבלים לא יהיה רווח של יותר משלושה טפחים. התוספתא מסבירה "כדי שיכנס הגדי" (פ"ב ה"ב; פ"א הי"ג), ברם הסבר זה בא רק לסבר את האוזן. המידה של שלושה טפחים חוזרת במקורות, והיא מציינת מידה מינימלית רווחת. (טפחים) – המצוי בסוגריים נמחק בידי המעתיק בקו, וזו הכפלה מיותרת.
שיעור חבלים – צירוף זה משמש מעין כותרת המפנה את תשומת הלב למונח שהופיע קודם לכן, ושהמשנה עתידה לפרשו. כפי שראינו במשנה ג זו דרכו של עורך הפרק לבאר מונחים שנזכרו לעיל. הערכנו כי ההסבר הוא רובד ספרותי מאוחר, והוא מבאר את הרובד הקדום. עוביין טפח יותר על טפח שהכל עשרה טפחים – בכל כתבי היד: "שיהא הכל עשרה". הרווח שבין החבלים הוא שלושה טפחים, ובסך הכול תשעה טפחים. אם כל החבלים יהיו עבים מעט יותר מטפח, יהיה גובה הגדר עשרה טפחים. בנוסח הדפוס ובכל כתבי היד "יתר על טפח", כדי שהסך הכולל יהיה מעט יותר מטפח. נוסח כתב יד קופמן קצת קשה, ואולי הוא משובש.
הירושלמי מספר על הקלות נוספות במחיצות, למשל שמערבים מחיצה לצורך כלאיים עם מחיצת השבת (העירוב), ולא תמיד ברור למה כל סיפור מתייחס (פ"א ה"י, יט ע"ג)50רבי אבהו אף מוסיף שהיתר פלוני הוא רק "לעניין מיסב ומיתן, הא להורות אסור" [=רק למשא ומתן אך לא להוראה – לפסיקת הלכה{. לא ברור מה היקף ההסתייגות של אמורא זה..
התלמודים מוסיפים "למי נצרכה, לרבי יוסה בירבי יודה" (ירו', פ"א ה"ח, יט ע"ב, והשוו בבלי, טז ע"ב). "למי נצרכה" משמעו שהמשפט מיותר, ויש בו חידוש רק לשיטתו של חכם אחד. במשנה הבאה רבי יוסי ברבי יהודה קובע שרק גדר של שתי וערב רשאי לערב בה, והחידוש במשנתנו הוא שאין צורך בשתי וערב ודי בשלושה חבלים. זו הקלה גדולה, שכן גדר של ממש בנויה שתי וערב. רבי יוסי ברבי יהודה אינו מסכים להקלה זו, ולפי הסבר התלמוד יודה גם רבי יוסי ברבי יהודה ששיירה די לה בשלושה חבלים. במשנה הבאה נדון בכך.
הבבלי מדגיש שהקפת החבלים מועילה אף שהפרוץ מרובה על העומד (טז ע"ב). אמנם פורמלית ניתן להבחין בין השניים ולצמצם את הכלל "עומד מרובה על הפרוץ" לרוחב בלבד ולא לגובה, אבל לפי פשוטם של דברים לפנינו שתי גישות, רֵאלית וסמלית, וכבר עמדנו על כך במבוא.