בכל עושין לחיים אפילו בדבר שיש בו רוח חיים – ניתן לבנות את הלחיים מכל חומר, והתנא בא לרבות שמותר להעמיד פרה או בהמה אחרת בתור דופן. לכאורה מותר לראות בדעה זו חלק מהגישה הסמלית, שאינה תובעת בנייה של ממש; ברם נראה כי לפנינו עמדה הלכתית רחבה יותר בדבר השימוש בחפץ או בחומר שאינו בר קיימא. המשנה מונה שני נושאים דומים נוספים: שימוש בבהמה בתור גולל וכתיבת גט על עור הבהמה כשהיא עדיין בחיים. דוגמאות נוספות מובאות בספרות חז"ל, כגון שימוש בבהמה בתור דופן לסוכה (בבלי, סוכה כג ע"א; עירובין מד ע"א). המחלוקת אינה נוגעת רק לעירוב, ואינה נובעת מהגישה המיוחדת לעניין העירוב, אלא היא כללית ועקרונית יותר. למעשה, המחלוקת היא אם יש להתייחס להגבלות ההלכתיות בצורה מילולית, או שיש לאמץ את העיקרון ההלכתי שהן באות לתקן. מבחינה טכנית בהמה חזקה דיה לשמש בתור לחי, אך מבחינה מעשית אין היא חומר בנייה רגיל או יציב.
רבי יוסה – בכתב יד קופמן נשמט הפועל "אוסר"; הוא מופיע בדפוסים, בכל כתבי היד האחרים (חוץ מכתב יד ר) ובראשונים רבים. כפי שראינו במשנה הקודמת רבי יוסי הוא הדורש לחיים העשויים לשרת בניין רֵאלי. גם כאן הוא עקבי בדעתו. בחלק מכתבי היד הדובר הוא רבי יוסי, אבל בסדרת כתבי יד (בעיקר הבבליים) הגרסה היא "ר' (רבי) מאיר"40כך ב- ל4 ;ל5 ;לא; דסש; דפ; ל2 ;כ; רב; ג7; מפ; ת4 ;דפ; מיל; מגא ו- מגב.. בהמשך, במקום רבי מאיר מופיע תנא סתמי או רבי יהודה (כך ב- מפי, ג7. (הברייתא בבבלי מצטטת את רבי מאיר כאוסר, והיא השפיעה מן הסתם על נוסחאות המשנה. אם כן, שני חילופים כאן: האם יש במשנה מחלוקת על התקנת עירוב בעזרת בעל חיים, ומי הם החולקים41גולדברג, עמ' 22 ,סיכם זאת יפה, אלא שהוא סבור שהברייתא בתלמוד הבבלי (ט ע"ב) היא הוכחה לאחת הנוסחאות, ואנו מעדיפים לראותה כסיבה להן, או כחלק ממערכת חילופי הנוסח.. הבדלי הגרסאות חוזרים במסורות הראשונים42ראו מלאכת שלמה על אתר, ומפרשים אחרים.. ראשונים התקשו להבין כיצד ניתן להבטיח את יציבות העירוב הנסמך על בהמה. הם דרשו שבעל החיים יהיה קשור, כך שלא יזוז ואף לא יקום. אין ספק שמי שמתיר התקנת עירוב כזה רואה בו מתקן סמלי ביותר, ובטוח פחות.
מטמא משם גולל – זו מחלוקת במסכת אהלות. מדובר במערת קבורה שבה מונחות גוויות; אם המערה פתוחה – הטומאה יוצאת ממנה ומטמאה את סביבותיה, ואם יש למערה דלת – הטומאה כלואה במערה. הדלת עצמה, כמובן, טמאה. אחת הדרכים הרגילות לנעילת מערת קבורה הייתה באמצעות גולל, אבן עגולה שגלגלו אותה וסתמו בה את פי המערה. היו כמובן גם מערות שנסגרו בדלת רגילה, והיו, לעתים רחוקות, גם מבני מגורים שנסגרו בגולל, למשל שערו הראשי של בית הכנסת בסוסיא (איור 9(43כזה הוא בית הכנסת בחורבת סוסיא; הגולל שבו טרם פורסם כהלכה.. אם נגע אדם בדלת הסוגרת על הטומאה הוא נטמא. במסכת אהלות שנינו: "בהמה שעשאה גולל לקבר הנוגע בה טמא טומאת שבעה, רבי מאיר אומר כל שיש בו רוח חיים אינו מטמא משום גולל" (פט"ו מ"ט). רבי מאיר לשיטתו שבהמה אינה מטמאה משום גולל, ותנא קמא במשנתנו (רבי יוסי או רבי מאיר) הוא גם כתנא קמא באהלות.
ראשונים נחלקו אם הבהמה מטמאה גם לאחר שעזבה את מקומה ואת "תפקידה" בתור גולל, או שמא היא מטמאה רק בעת שהיא ניצבת על פתח המערה44רש"י כאן ואחרים סבורים שהיא מטמאה לעולם; רמב"ם בפירושו למשנתנו, תוספות רי"ד על אתר ואחרים חולקים עליהם.. רבי מאיר מטהר – רבי מאיר לשיטתו. בשני עדי נוסח (מפי, ג7" (רבי יהודה" במקום רבי מאיר, והערנו על כך לעיל.
כותבין עליו – על עור הבהמה בחייה גיטי נשים – המצב המתואר הוא כמובן תאורטי. אי אפשר אפילו ללמוד ממנו מה היה אורכו של הגט הקדום. רבי יוסה הגלילי פוסל – שכן הגט צריך להיכתב על דבר שאין בו רוח חיים. גם מחלוקת זו שנויה במקום אחר, במסכת גיטין, וגם שם רבי יוסי הגלילי חולק ואוסר כתיבת גט על בהמה בחייה (פ"ב מ"ג)45המשנה שם מתחילה בכך שמותר לכתוב גט בקנקנתוס. זו היא שיטת רבי ישמעאל ואותה מסר רבי מאיר, ראו בבלי, יג ע"ב, ודיוננו לעיל, משנה ב. אם כן רגליים לדבר שתנא קמא במשנת גיטין הוא רבי מאיר או חכם הקרוב אליו, המתיר לכתוב גט על קרן של פרה, אף שאצלנו רבי מאיר אוסר שימוש בבהמה. עם זאת, כאמור, בחילופי הנוסח יש גם הצעות אחרות שרבי מאיר אינו מופיע בהן, או שהוא מהאוסרים..
המשנה רומזת, לכאורה, כי כל התנאים (רבי יוסי, רבי מאיר ורבי יוסי הגלילי) הם בדעה אחת; עם זאת אין היא אומרת זאת במפורש אלא מרכזת שלושה מקרים הפזורים בכל רחבי הש"ס. המשנה שלנו היא אפוא פרי של עריכה מאוחרת שכבר מכירה חומרים ממקורות שונים. כל חכם עסק בנושא אחר וגיבש את דעתו על אותו מקרה, מבלי שיתן בהכרח את דעתו על התמונה הכוללת.
האמוראים שעסקו בסידור שיטתי של המקרים ובקביעת כללים התחבטו בשאלה אם ניתן לגבש כלל המקיף את כל המקרים. הירושלמי מתלבט אם המכנה המשותף הוא יציבות, ולרבי יוסי, רבי מאיר ורבי יוסי הגלילי ניתן להוסיף גם את רבי אלעזר בן עזריה שאסר על בניית סוכה על ספינה, או שהמכנה המשותף הוא שבעל חיים אינו כלי. ראוי לציין שהמקרה של כתיבת גט הוא מיוחד, שכן הפסוק המקראי דורש שהגט ייכתב על "ספר"46ירו', פ"א ה"ז, יט ע"ב; ירו', גיטין פ"ב ה"ג, מד ע"ב; בבלי, שם כא ע"א; עירובין טו ע"ב; סוכה כד ע"ב. לדיון רחב יותר ראו פירושנו לסוכה פ"ב מ"ג, וראו ההערה הקודמת.. מנקודת המבט שלנו הדרשה אינה המקור להלכה, וסביר הוא שהנוהג המעשי היה מקובל לכתוב גט על חומר כתיבה. אכן כל הגיטין שנמצאו עד עתה נכתבו על חומרי כתיבה, פרט לגט אדומי אחד מהתקופה ההלניסטית שנכתב על אוסטרקון (שבר חרס)47אשל וקלונר, אוסטרקון.. הדרשה על כתיבת גט בספר מצויה כבר בתוספתא, ובמקביל נמצאת בספרי דרשה המחברת את שני הנימוקים: "למה נאמר בספר – מה ספר מיוחד שהוא של קיימא יצא דבר שאינו של קיימא" (תוס', גיטין פ"ב ה"ג; ספרי דברים, רסט, עמ' 289. (נמצאנו למדים ששני הנימוקים משולבים זה בזה, וקיים קושי של ממש בניסיון לעצב תפיסה הלכתית שיש בה שיטתיות משפטית. כל אחד מהכללים (בר קיימא, רוח חיים) אינו מכסה את כל המקרים, האפשרויות והסייגים.