הייתה של קש או שלקנים – במשנה הקודמת נחלקו תנאים אם יש צורך שהקורה תהיה בריאה, כלומר חזקה. התנא ממשיך בשיטת רבי יהודה ואומר שדי בקורה סמלית מקש או מקנה, ובלבד שתהיה רחבה (להלן נראה שגם הרוחב אינו הכרחי). קורה מעין זו אינה יכולה לשאת אלא את עצמה. ממשנתנו זו נושבת רוח אחרת התופסת את העירוב כמעשה סמלי. כפי שאמרנו במבוא, נראה שההבדל בין המשניות אינו במחלוקת התנאים, אלא הוא הבדל כרונולוגי. ההלכה המאוחרת הפכה את מצוות התקנת העירוב לסמלית, ובדרך זו מהלכת משנתנו.
רואין אותה כילו – כתב יד קופמן משקף את הקריאה שהאות אל"ף אינה נהגית. היא של מתכת – כלומר כאילו היא בריאה, אף שאינה כזו. הניסוח "כאילו" מראה כי התנא מקבל באופן עקרוני את התביעה שהקורה צריכה להיות בריאה, והוא יכול היה להסתמך על הטיעון "רחבה אף על פי שאינה בריאה", אך הוא בוחר ניסוח וטיעון אחרים. יתר על כן, לפי הניסוח במשנה הקורה גם אינה רחבה דיה, ואילו הייתה של מתכת הייתה מספיקה קורה דקה, וקורת הקש נידונה כאילו היא של מתכת.
עקומה רואין אותה כילו היא פשוטה – קורה עקומה נידונה כישרה. התלמודים מביאים כאן סדרת הלכות על מבוי עקום, כלומר מבוי מתפתל, אך הדיון אינו קשור למשנתנו אלא לשאלה אחרת שאינה במשנה. עגולה – קורת עץ היא בדרך כלל עגולה, על כן המידה של שלושה טפחים מחייבת הבהרה. רואין אותה כילו היא מרובעת – בפועל נדרש שרוחב הקורה יהיה טפח. אם יש בה [בה]קיפה שלשה טפחים יש בו רוחב טפח – התנא בא ללמד שיעור קצר בגאומטריה מעשית, כיצד יש לחשב רוחב של קורה עגולה. כידוע, היקף מעגל גדול פי 14.3 מהקוטר. התנא בוחר ביחס הכללי של 3:1 ;אם יש בהיקף הקורה שלושה טפחים – הרי שקוטרה (רוחבה) טפח כנדרש, ואם הקורה מרובעת וכל צלע היא טפח – הרי שאורך היקף הקורה הוא פי ארבעה מהצלע והיא נחשבת לקורה של ארבעה טפחים, ואין צורך ברוחב כה רב.
בתלמודים מוצאים לכך סמך ממידת הכיור של שלמה (ירו', פ"א ה"ה, יט ע"א; בבלי, יד ע"א-ע"ב). זו דוגמה יפה לתלות הספרותית בתנ"ך ובמודל המקדשי37ראו דיוננו במ"א לעיל.. המידות הללו הן ניתוח מושכל של המציאות, אך חז"ל מביאים פסוקים כדי להוכיח את הידוע. הפסוק אינו הבסיס לגילוי, ואפילו לא מקור השראה, אלא שפה שהמידע נמסר בה. מכאן נלמד להעריך את תפקיד הדרשות והפסוקים בהלכות רבות אחרות.
מכל מקום, הלכה זו שבמשנה חוזרת לתפיסה שהעירוב הוא התקן רֵאלי, וכאמור המגמה הרֵאלית והמגמה הסמלית מעורבות זו בזו. ההכרעה שדי בקורה שרוחבה טפח בלבד היא הקלה גדולה, אך עדיין שומרת על התנאי שהעירוב יהיה רֵאלי. ההכרעה שדי בקורת קש הופכת את העירוב להסדר סמלי. כפי שאמרנו במבוא, כל הלכות עירוב נעות בין שני הצירים הללו. באופן כללי ניכרת המגמה של מעתק מהרֵאלי לסמלי, אך קשה לתארך כל שלב לעצמו. משנתנו כוללת שתי קביעות משלבים סותרים אלו. קורת הקש מספקת, אף שאינה רחבה; ברם לקורת העץ אין די בהנחה ש"רואים אותה כאילו היא ממתכת", אלא נדרש רוחב ממשי, אם כי הקלו בתביעה המקורית של שלושה טפחים ופירשו את הרוחב כהיקף. הידע המתמטי שחכמים מפגינים במשנתנו אינו מפתיע. המידע היה ידוע למשכילים במזרח ההלניסטי, עם זאת נראה שבציבור לא היה הידע כה נפוץ. ידע דומה משמש בסיס להלכה במשנת אהלות פי"ב מ"ו.