רחבה לקבל א[ו]ריח – פתיחה זו היא ציטוט מהמשנה הקודמת, ואחריה בא הסבר או הרחבה, ובירייא – כלומר ברייה, בריאה, חזקה לקבל א[ו]ריח, ברוב כתבי היד "כדי" לקבל אריח. חכמים דורשים שני תנאים בקורה, שתהיה רחבה וחזקה דיה כדי לקבל אריח. רבי יהודה אומר רחבה אפעלפי שאינה ברייא – רבי יהודה דורש תנאי אחד בלבד; הקורה רשאית להיות בלתי יציבה, סדוקה ודקה, ובלבד שתהיה רחבה. בכל דיני עירוב מצויה ההתחבטות בין הרכיב הרֵאלי לבין הרכיב הסמלי. חכמים דורשים שהקורה תהיה מסוגלת לשמש פתח ממשי, שהפתח יהיה רֵאלי (לעיל משנה א) ורכיבים נוספים. רבי יהודה אינו מצריך תנאים של פתח רֵאלי. לדעתו ניתן להתקין עירוב בפתח גבוה ורחב מהרגיל (לעיל משנה א), וגם הקורה יכולה להיות סמלית.
בירושלמי נוספה דעתו של רבי שמעון שהקורה צריכה להיות בריאה, אך לאו דווקא רחבה. קורת מתכת דקה תהיה אפוא טובה לא פחות מקורת עץ רחבה (יט ע"א). הירושלמי אומר עוד בפשטות שתנא קמא הוא רבי מאיר. בתלמוד הבבלי מסופר על רבי יהודה שלימד את בנו של רב את המשנה ושנה לו את דברי רבי יהודה כנוסח שלנו, ורב תיקן לו "אתנייה רחבה ובריאה" (בבלי, יד ע"א)36כסגנון הזה ראינו לעיל, בפירושנו למשנה ב.. ברור שרב אינו מתקן את הנוסח של המשנה, שהרי אלו דברי תנא קמא, ומה מחדש רבי יהודה? אלא שרב רצה ללמד את בנו שהלכה כחכמים. באותה סוגיה נקבע עוד שקורה שרוחבה יותר מארבעה טפחים אינה חייבת להיות בריאה, וזו כנראה דעת הכול.
בתלמודים מחלוקת האם בריאה כדי לשאת אריחים לאורכם או לרוחבם (בבלי, יד ע"א; ירו', יט ע"א). אם האריחים יונחו לאורך, וכל אחד אורכו שלושה טפחים, הרי שלעשר אמות (שישים טפחים) יש צורך בעשרים אריחים; אך אם יונחו לרוחבם ורוחב האריח טפח ומחצה, בשישים אמות יש להניח ארבעים אריחים. כאמור, לפי ההלכה כל השאלה אם הקורה צריכה להיות בריאה שנויה במחלוקת.