תקוע ובקע
א. זיהויה של תקוע
בארץ ישראל היו שתי עיירות בשם תקוע. האחת ביהודה; ממנה בא עמוס הנביא, והיא נזכרת באזכורים מקראיים אחרים. סופרים ביזנטיים מזכירים אותה בתור אתר הקבורה של הנביא עמוס, ולא נעסוק בה במסגרת זו. העיירה השנייה היא תקוע הגלילית. תקוע זו מופיעה בשניים או בשלושה הקשרים עיקריים: בתור מקום שמן, בתור מקום בית מדרשו של רבי שמעון ובתור מקומו של ניתאי איש תקוע. לזיהויה יוקדש נספח זה.
תקוע מופיעה בהקשרים הבאים:
מתקוע הביאו שמן לבית המקדש: "תקועה אלפא לשמן. אבא שאול אומר: שניה לה רגב בעבר הירדן" (משנה, מנחות פ"ח מ"ג; תוס', פ"ט מ"ה). מכאן שתקוע הייתה ידועה בשמן הזית המעולה, אך אין במקור עצמו כל רמז ישיר לזיהויה של תקוע. אמנם ברשימת האתרים שהביאו מהם מצרכים למקדש מופיעים יישובים מכל הארץ, אך אין זו הוכחה למיקומה של תקוע. ברם מאחר שהגליל העליון מתואר בתור אזור גידול שמן – קרוב להניח כי תקוע נמצאת בגליל. טיעון זה יוכח להלן. במקורות מדרשיים מאוחרים נקשרה תקוע במפורש לגליל בכלל, ולגליל העליון בפרט. גם הבבלי אומר שיואב בן צרויה קרא לאישה החכמה מתקוע כיוון שמתוך ש"רגילים" בשמן הרבו חכמה, ובהמשך המדרש מופיע בספרי דברים על הפסוק "וטובל בשמן רגלו". פסוק זה נדרש שם על ריבוי השמן בגליל העליון בכלל (נחלת אשר) ובגוש חלב בפרט (בבלי, מנחות פה ע"ב; ספרי דברים, שנה, עמ' 421-420).
ברור שזו תבנית ספרותית והיקש מדרשי בלבד. גוש חלב היא גלילית, ותקוע נזכרת בהקשר לגוש חלב (להלן), ועל בסיס זה בנה המדרש דרשה נוספת. ברם האישה החכמה הייתה כנראה מתקוע שביהודה, והמבנה המדרשי אינו יכול להוות מקור לגאוגרפיה ההיסטורית, אף אם באמת תקוע זאת גלילית.
אוכלין בזתים עד שיכלה אחרון [שבתקוע]. רבי ליעזר בן יעקב אומר אף של גוש חלב (תוס', שביעית פ"ז הט"ו). הלכה זו נאמרה במסגרת הלכות שביעית, ושם נמנים היישובים שבהם נשמרת התוצרת החקלאית לתקופת השנה המאוחרת ביותר. גוש חלב מופיעה כי היא מרכז לשמן הזית, ומשום ששם הפרי מבשיל מאוחר יחסית. מכאן שתקוע זו אינה רחוקה ממנה.
בית מדרשו של רבי שמעון היה בתקוע. המעשה מובא לעיל: "אמר רבי: כשהיתי למד תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מוליכין שמן באלנטיאות מחצר לגג ומגג לקרפיף ומקרפיף לקרפיף אחר עד שמגיעין אנו למעין והיינו רוחצין שם" (תוס', פ"ה [ח] הכ"ד). לפי התיאור היישוב שוכן על פסגת גבעה, ולמרגלותיו מעיין המאפשר רחצה. בתי היישוב הגיעו בסמוך למעיין, ודרך הקרפיף ניתן היה לטלטל עד המעיין. קרפיף הוא שטח תחום מחוץ ליישוב, אך אי אפשר לטלטל מקרפיף לקרפיף סתם, אלא אם כן הקרפיף אינו גדול יותר משבעים אמה ומעט יותר. על כן ברור שבתי העיר הגיעו עד מרחק כמה עשרות מטרים מהמעיין.
ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר ולא קבלו ממנו 5 משנה, חלה פ"ד מ"י.. לפי מקור זה החלות נאפו מחיטים שגדלו ב"סוריה". שם מפרישים שתי חלות מספק, אך אי אפשר לאכלן כי ארץ העמים טמאה. ביתר זו היא כנראה האזור במזרח הגולן שבו התיישבו בני בתירא. לניתאי מתקוע היו אפוא אדמות בגולן. הסיפור מעניין, אך אינו מסייע בזיהוי האתר.
אריק מאירס חפר בחורבת שמע וקיבל את ההצעה לזהותה עם תקוע זאת 6 מאירס ואחרים, חורבת שמע, עמ' 16-11 .. חורבת שמע משתרעת על פסגת גבעה, ומתחתיה מעיין. ברם יש שני קשיים בזיהוי. האחד הוא שבתי חורבת שמע אינם מתקרבים למעיין. יתר על כן, היישוב קטן ( 10 דונם), וספק אם הוא ראוי להופיע יחד עם גוש חלב ומירון בתור מרכזים לגידול הזית (איור 73).
רוב יישובי הגליל הנזכרים במקורות היהודיים מתקופת המשנה והתלמוד מזוהים בביטחון, ותקוע חריגה בכך שאין לה זיהוי מחד גיסא, ובכך שאין זיהוי קדום לשם "שמע" מאידך גיסא.
מבין יישובי הגליל פקיעין היא המועמדת הראויה ביותר לזיהוי בתור תקוע. הזיהוי מבוסס על הדמיון הפונטי שבין תקע לפקע. יתר על כן, איננו יודעים מה היה גודלה של פקיעין הקדומה, אך היא מייצגת אזור יישובי סמוך לגוש חלב, אך שונה ממנו, ועל כן ראויה להופיע בתור מקבילה לגוש חלב ובתור מרכז לגידול זיתים (איור 74).
הבעיה בזיהוי פקיעין-תקוע היא שפקיעין מזוהה עם בקע. אלא שזיהוי זה בטעות יסודו.
ב. זיהויה של בקע
בקע נזכרת במלחמות היהודים ליוספוס בתור גבול הגליל: "וארך הגליל התחתון מעיר טבריה עד כבול, ורחבה (של ארץ הגליל התחתון) מן הכפר אשר בעמק הגדול ושמו כסלות עד באר שבע. ומשם רחב הגליל התחתון עד כפר בקע הוא גבול ארץ הפיניקים (הצוריים) וארכה מכפר תלה אשר על הירדן עד מירות" (מלח', ג 39). כסלות היא ללא ספק אכסל שלמרגלות התבור, ותלה היא חורבת א-תל בין נהר הירדן לבין מקומה של ראש פינה כיום. אבי-יונה זיהה את בקע בפקיעין ואת מירות במירון, ושרטט מפה בעלת צורה מוזרה מכסלות לבקע ומתלה למירון 7 אבי-יונה, גיאוגרפיה היסטורית, עמ' 134-131 ; קליין, ארץ הגליל, עמ' 146-139 . (איור 75). אילן ודמתי 8 אילן ודמתי, מרות. קיבלו את זיהוי בקע, אך זיהו את מירות עם מרוס שהם חפרו. ברם קשה מאוד לקבל את הקו תלה-מרוס כתיאור מוצלח של רוחב הגליל העליון, שהרי הקו ביניהם אלכסוני ואינו ניצב לקו הקודם (האורך).
במקום אחר הצענו פתרון פשוט הרבה יותר. בתיאור של יוספוס אורך הוא הקו ממזרח למערב, והרוחב הוא הקו מצפון לדרום. הגליל העליון מתחיל בכסלות ונמשך צפונה עד לבקעת הלבנון, וציר האורך הוא ממזרח למערב מהירדן ועד למירון, לרגלי הר מירון. מערבית להר מירון משתרע הגליל הפניקי. באזור זה כמעט לא נמצאו יישובים יהודיים; הם אינם נזכרים במקורות חז"ל, לא נמצאו שם בתי כנסת ומקוואות ונמצאו מעט מאוד שרידים ארכאולוגיים ליישוב יהודי. כנגד זה נמצאו שם כנסיות, ואילו במזרח הגליל העליון אין גם כנסיות. הגבול הנזכר הוא אפוא גם הגבול היישובי 9 ספראי וספראי, בית ענת. הממצאים שנחפרו מאז רק מאשרים את החלוקה שהוצעה אז.. לסיכום, למרות הצעתם של קליין ואבי-יונה לזהות את פקיעין בבקע, לדעתנו פקיעין אינה בקע והיא "פנויה" להיות מזוהה עם תקוע.
בקע נזכרת בכתובות בית שערים, ומשם בא רופא שהנציח את שמו ביוונית. דומה שזו עדות לחשיבות היישוב, אך לא לזיהויו.
בקע נזכרת עוד כמערה שבה התחבא כביכול רבי שמעון בר יוחאי. מערה זו מזוהה זיהוי מסורתי עם מערה קטנה ליד פקיעין. לכאורה זו עדות לרצף היסטורי של זיהוי פקיעין-בקע. ברם כל הזיהוי כאמור מוטעה. סיפור בריחתו של רבי שמעון בר יוחאי למערה מופיע בסדרת מקורות ארץ-ישראליים ובתלמוד הבבלי, וחילופי המסורות נדונו ארוכות בספרות. במסגרת זו נסתפק בכך שכמעט בכל המקורות אין המערה קשורה כלל לבקע. רק בפסיקתא דרב כהנא המקום מתואר כך: "רבי שמעון בן יוחי ורבי אלעזר בריה עבדון טמירין תלת עשרי שנין בחדא מערתא דבקע" (הסתתרו שלוש עשרה שנים במערה אחת של בקע) (פסיקתא דרב כהנא, יא טז, עמ' 192). לכאורה זו מערת בקע – המערה שבבקע. ברם נוסח זה משובש ומופיע רק בעד נוסח אחד של הפסיקתא, ואילו ביתר עדי הנוסח: "עבדין טמירין... במערתא ואתבקע" (במערה והיא התבקעה), וכן במקבילות בכל עדי הנוסח 10 כגון בבלי, שבת לג ע"ב. . אם כן, המונח "מערת בקע" כלל אינו קיים, והוא פשוט שיבוש 11 לספרות קודמת ראו ספראי וספראי, שם. . ה"מסורת" על מערתו של רבי שמעון בר יוחאי ליד פקיעין אינה מופיעה במסורות הקברים הקדומות, והיא מאוחרת. אם כן אין כל ראיה לזיהוי פקיעין כבקע, וייתכן שפקיעין היא תקוע. הזיהוי סביר מבחינה פונטית, אבל בשלב זה גם לו אין ראיה משמעותית.