חנניה בן אחי רבי יהושע ותנאי בבל
חנניה, הוא חנניה בן אחי רבי יהושע, נזכר רבות בספרות חז"ל, ובעיקר בחצי הראשון של מסכת עירובין. חנניה זה נמנה עם ארבעה שליחים שיצאו לתפוצות (ספרי דברים, פ, עמ' 146), הוא עבר לפומבדיתא שבבבל ושם לימד. כידוע ניסה לאחר מרד בר כוכבא לעבר שנים 1 ירו', נדרים פ"ו ה"ח, מ ע"א; סנהדרין פ"א ה"ב, יט ע"א ועוד., וחכמי ארץ ישראל בלמו את הניסיון (ראו במבוא למסכת ראש השנה). מאוחר הרבה יותר הואשם שמואל בתמיכה בחנניה, והתלמוד הירושלמי מספר שנענש בידי שמים (בנותיו נשבו) בעוון חנניה זה (כתובות פ"ב ה"ו, כו ע"ג). נראה שההאשמה היא ששמואל אף הוא רצה לעבר שנים בבבל, או שלפחות הואשם בכך (ראו שם). מכל מקום שמואל הוא הנציג המובהק של תורת בבל, ויליד פומבדיתא. סביר שהוא למד אצל אביו (אבוה דשמואל) שהיה תלמיד חנניה, או תלמיד תלמידיו. שמואל פוסק כחנניה גם במחלוקות נוספות 2 ירו', תענית פ"א ה"א, סג ע"ד; בבלי, שבת נא ע"ב; כתובות עט ע"ב; תענית י ע"א ועוד. כבר עמד על כך ר' מתתיהו שטרשון בפירושו לבבלי, ו ע"א.. התמונה ההיסטורית מעניקה חיות מיוחדת לפסיקה זו, ומלמדת שזו היצמדות למסורת הלימוד של ישיבת פומבדיתא. עוד מסופר עליו שבזמן ששהה בארץ ישראל כמעט נידה אותו רבן גמליאל על פסיקתו שלא כהלכה, אך עמדה לו זכותו של דודו שהיה ממנהיגי הדור (בבלי, נידה כד ע"ב). בקהלת רבה מסופר על ביקורו בכפר נחום, שם התווכח עם המינים (יהודים נוצריים), ולבסוף ברח משם על חמור בשבת (קהלת רבה, א ח). סיפור זה יש בו משום השמצה, ואולי הדבר נובע מכך שאמוראי ארץ ישראל נטרו לו על ניסיונו להקים מרכז מתחרה בתפוצה והזדרזו להשמיץ חכם "זר" זה. חנניה נזכר פעמים מספר במסגרת דיוני התלמודים למסכת עירובין 3 ראו להלן, פ"ב מ"ד-מ"ו; פ"ג מ"א; פ"ה מ"א, ועוד.. אך הופעותיו בחצייה השני של המסכת ובמסכתות אחרות נדירה הרבה יותר. בדרך כלל הוא מוסר מסורות על דברי תנאים קדומים, בניגוד למשנתנו, הלכותיה וסגנונה. המסורות שלו אינן רק מחלוקת על משנתנו, אלא יש בהן משום דרך הלכתית אחרת, שונה באופן מהותי מהכיוון ההלכתי שהמשנה וכל מקבילותיה מהלכות בו. חלק מהמסורות הן מסירה אחרת של מחלוקות בית שמאי ובית הלל, או מסירה שונה של דברי תנאים קדומים כרבי אלעזר בן עזריה.
נראה שטפח מתורת בבל הקדומה נשמר לנו במסגרת דיני עירובין, זו שלפני פריחת ישיבות בבל. בבבל היה לימוד מועט, והוא הונהג על ידי חנניה זה ורבי יהודה בן בתירה בנציבין. אביו של שמואל (אבוה דשמואל) למד בבית מדרש זה, וכאן למד גם בנו, וכן חכמים בבליים אחרים (קרנא, רב שילה). רב, לעומת זאת, למד בבית המדרש הארץ-ישראלי. חזרתו של רב לבבל הפגישה את תורת בבל, ששמואל מייצגה, עם תורת ארץ ישראל שהביא עמו רב. כך צמח מרכז הלימוד המפואר בבבל. במבוא למסכת ראש השנה נדון בניסיון הבבלי לערער על המונופול של ארץ ישראל בתחום קביעת לוח השנה. ניסיונות אלו הם ביטוי לאותה תורה בבלית. יש לחדד את המאמץ לאתר ולהגדיר את תורת בבל ה"מקורית", זו שלפני בואו של רב לבבל. תורה זו היא בחלקה הגדול תורתו של חנניה, והיא שונה ממסורת ההלכה המכונה "ארץ-ישראלית" בפרטים רבים.
החכמים המוסרים את תורת בבל אינם נושאים את התואר "רבי" או "רב"; תארים אלה היו מקובלים רק בארץ ישראל. לעומתם רבי יהודה בן בתירא, ואחריו רבי לוי, היו מחכמי הארץ שירדו לבבל, ותוארם כמו תורתם מושפעים יותר מתורת ארץ ישראל ודרכי מסירתה 4 ועדיין הדברים מחייבים ליבון ובירור נוסף..