מזכירין [יציאת] יציאת מצרים בלילות – משנה זו מפורסמת משום ששובצה בהגדה של פסח. בהגדה היא מופיעה רק בחלק מכתבי היד. בהגדה של פסח, לאחר הסיפור שבמשנתנו, מופיע המעשה ברבי אלעזר בן עזריה וחבריו שהסבו בבני ברק. בכתבי היד של ההגדה שחסרה בהם משנתנו גם המעשה חסר, ובכתבי היד שהמעשה מופיע בהם גם משנתנו מופיעה. נראה, אפוא, שהיה מקור כלשהו שבו שני הקטעים היו זה ליד זה, אולי בברייתא או במדרש הקשור ליציאת מצרים, משם ליקטו אותם וצירפו אותם להגדה92ספראי וספראי, הגדת חז"ל, עמ' 118-117. .
אמר – בכתב יד ל נוסף "להן", וכן בכתבי יד אחדים של ההגדה (כך בהגדה של רב נטרונאי, בקטעי גניזה, בסדר פסח של הרמב"ם ובכל הגדות תימן)93שם, עמ' 117. . נוסח זה מופיע אף בסדר הגדה שבספר שבלי הלקט ובמחזורי רומא ורומניא, וכאמור גם בעד נוסח אחד של המשנה94שם. . מקריאתה של הפִסקה בהגדה של פסח לאחר מעשה התכנסות החכמים בבני ברק, וביניהם רבי אלעזר בן עזריה, משתמע שדברי רבי אלעזר בן עזריה הם המשך למעשה הקודם – יש כאן דרשה ומימרה שנאמרה באותו מעמד של התכנסות החכמים בליל פסח.
דברי רבי אלעזר בן עזריה, המוסרים את דרשת בן זומא על חובת הזכרת יציאת מצרים בלילות, אינם עוסקים במעשה של סיפור יציאת מצרים שעליו מסופר לפני כן בהגדה, ואין כל קשר בין שתי המסורות. בימי התלמוד, או שמא רק בימי הגאונים, צירפו כפי הנראה את דברי המשנה לסיפור שמסופר עליו לפני כן בגלל קרבת העניין והלשון ושמו של אותו חכם הנזכר בשתי המסורות. על כן נראה שהנוסח "אמר להם רבי אלעזר בן עזריה" נוצר כדי לקשר את שתי המסורות. יש להניח כי נוסח זה חדר לנוסח כ"י ל במשנה מתוך הנוסח שבהגדה, כשם שנוסח הגדת פסח השפיע כמה וכמה פעמים על נוסח משנת פסחים פרק י. כתב יד ל הוא כתב יד ליידן של הירושלמי, המשקף מסורת ארץ-ישראלית אותנטית. משנתנו אינה כלולה במסורות ההגדה (ההגדות) הארץ-ישראליות, על כן לכאורה אין מקום להשערה שנוסח המשנה שבכתב יד ליידן, הכולל את המילה "להן", הושפע מההגדה. מצד שני, נוסח ההגדה הבבלי התפשט בכל קהילות ישראל. הוא חדר בהדרגה גם לקהילות שהתפללו לפי נוסח ארץ ישראל, על כן סביר שסופר כתב יד ליידן, ר' יחיאל ב"ר יקותיאל איש רומי, הכיר אותו והושפע ממנו95ראו דברי ליברמן, תוספתא, עמ' 12. הוא מגיע למסקנה זהה מטעמים אשר אנו שוללים בהמשך דיוננו בהגדה שם. .
רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך (דברים טז ג) ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכמים אומרים ימי חייך בעולם הזה כל ימי חייך להביא את ימות המשיח [העולם הבא] – בתוספתא, במדרשי ההלכה ובשני התלמודים96תוס', פ"א ה"י; מכילתא דרבי ישמעאל, בא פט"ז, עמ' 60; ספרי, ראה קל, עמ' 188; ירו', ד ע"א; בבלי, יב ע"ב. מצויות הרחבות למסורת זו ועיקרן ויכוח בין בן זומא וחכמים, ובו בן זומא מבקש להוכיח מכתובים שונים שלימות המשיח לא יזכירו עוד את יציאת מצרים, והכתוב "כל ימי חייך" אין כוונתו אלא לרמוז שיש להזכיר את יציאת מצרים אף בלילות. לעומתו החכמים מבקשים להוכיח שהכתוב "כל ימי חייך" מלמדנו שלימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים, אמנם כטפלה לגאולה מן המלכויות. הוויכוח אינו מתנהל על הזכרת יציאת מצרים בליל פסח, אלא על הזכרת יציאת מצרים בכל לילות השנה: "מזכירין יציאת מצרים בלילות". בליל פסח מזכירים את יציאת מצרים בקידוש ובסיפור יציאת מצרים, ופשוט שחכמים אינם חולקים על כך.
רש"י והרמב"ם, ובעקבותיהם מפרשים מאוחרים יותר, מפרשים שהמחלוקת בין בן זומא לחכמים נסובה על השאלה אם יש לקרוא בקריאת שמע בערב אף את פרשת ציצית המסתיימת בפסוק: "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם" (במדבר טו מא), אלא שבספרות התנאית מקובלת ההנחה שאין קוראים את פרשת ציצית בערב (ספרי במדבר, פיס' קטו עמ' 126; משנה, פ"ב מ"ב), ואף בימי האמוראים לא קראו בארץ ישראל בערב את פרשת ציצית, שאין לילה זמן ציצית97ירו', ג ע"ד; בבלי, יד ע"ב; מדרש תהלים, מזמור ו כט ע"א. ; משום כך פירשו שני גדולי תורה מן האחרונים98הגר"א, שנות אליהו לפ"א מ"ה ולפ"ב מ"ב; שאגת אריה, הל' קריאת שמע סי' ט. הקדימם בפירוש זה רבי ישעיהו דיטרני בפסקי הרי"ד לברכות יא ע"ב, וכפי שמובא בספר שבלי הלקט צט ע"א בשמו, והדברים מובאים בשמו אף בספר תניא רבתי, עמ' 96. הרי"ד מעיר שגם רש"י חזר ופירש כך את דברי רבי אלעזר בן עזריה בסוגיה בברכות יד ע"ב ד"ה "והא בעי". , והסכימו עמם חוקרים בימינו99גינצבורג, פירושים, ח"א עמ' 208-202; אלבק בהערותיו למשנה, עמ' 327, ובמבואו למשנה, עמ' 9; ליברמן, תוספתא כפשוטה, ח"א עמ' 14. , כי הכוונה להזכרת יציאת מצרים בברכה שלאחר קריאת שמע אשר בה משולבים דברים על יציאת מצרים. אילו התכוונה המשנה למסור לנו דברי מחלוקת על קריאת פרשת ציצית הייתה אומרת "קורין פרשת ציצית בלילה" או "קורין פרשת ויאמר בלילה" או בדומה לכך, כשם שאמור להלן במשנה פ"ב מ"ב: "ויאמר אינו נוהג אלא ביום". זאת ועוד; במשנה ד בפרקנו המשנה דנה בברכות שנאמרות בקריאת שמע "לפניה" ו"לאחריה"; במשנה ה, היא המשנה שאנו דנים בה, נאמר "מזכירין יציאת מצרים בלילות", ויש להניח שהיא ממשיכה לדון בברכות שלפניה ושלאחריה ולא בקריאת שמע גופה100גם התוספתא שונה כך (פ"ב ה"א): "הקורא את שמע צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב". .
יש להניח כי רבי אלעזר בן עזריה היה מזכיר את יציאת מצרים בברכה שלאחר קריאת שמע כל ימי חייו ולא המתין עד שהתקרב לגיל שבעים שנה101בתלמוד הבבלי (כח ע"א), בתיאור מעשה הורדת רבן גמליאל מנשיאותו ומינויו של רבי אלעזר בן עזריה במקומו, נאמר שרבי אלעזר בן עזריה אמר "הרי אני כבן שבעים שנה" ביום שמינו אותו לנשיא, אולם לאמִתו של דבר לא היה אז אלא בן שמונה עשרה, וכשמינוהו לנשיא נעשה לו נס, שערות זקנו צמחו וגדלו והפכו לבנות, ונראה היה כבן שבעים. מעשה זה מובא גם במקבילה בתלמוד הירושלמי (פ"ד ה"א, ז ע"ד), ולא עוד אלא שנאמר שלא היה אלא בן שש עשרה כשמינוהו לנשיא, אך אין קושרים שם את דברי רבי אלעזר בן עזריה "הרי אני כבן שבעים שנה" לסיפור הנס שאירע לו ביום התמנותו. יתר על כן, מהסוגיה בירושלמי למשנתנו (ג ע"ד) עולה כי הבינה את הדברים כפשוטם, שרבי אלעזר בן עזריה היה בן קרוב לשבעים שנה, שכן היא מעירה על משנתנו ש"אף על פי שנכנס לגדולה האריך ימים" (אף שהרבנות מקברת את בעליה, זכה רבי אלעזר בן עזריה לזקנה). ממקורות תלמודיים שונים משתמע שרבי אלעזר בן עזריה היה כבר בוגר בימי הבית, כך שבימי הורדת רבן גמליאל מנשיאותו היה כבר במיטב שנותיו. בבבלי, מגילה כו ע"א, מסופר שרבי אלעזר בן עזריה (כך בכל כתבי היד ובנוסחי הראשונים, ובנוסח הדפוס ר' אליעזר) קנה בית כנסת של טרסיים בירושלים ועשה בה כל צרכיו, ונראה שהמעשה אירע לפני החורבן. בשבת נד ע"ב מסופר על נוהגו בהפרשת מעשר בהמה, ואין מעשר בהמה נוהג אלא בפני הבית, אם כי גם בנושא זה מצינו מחלוקת. ראו עוד פירושנו להלן, פ"ד מ"א. מכל מקום, האות כ"ף בתחילת המילה באה להדגשה, ורגיל במשנה "כדברי רבי פלוני" או "כדברי חכמים", כגון שקלים פ"ד מ"ז; יבמות פ"ד מי"ג; אהלות פ"ט מי"ד ועוד. , עד לאותה שעה שאחד מצעירי חכמי יבנה, בן זומא, ידרוש במקרא ויחדש שיש להזכיר את יציאת מצרים בלילות. במונח "זכיתי" התחבטו פרשנים וחוקרים. היו שראו בכך ראיה לחשיבות המדרש כיוצר ומחדש את ההלכה, והיו שהדגישו את ההפסד והצער שנגרם לחכם שלא עמד עד עתה על ההלכה. יש מפרשים שעד שדרשה בן זומא לא התקבלה הדעה להלכה, ויש מפרשים שהדעה כי חובת הזכרת יציאת מצרים היא מן התורה לא התקבלה102ראו את התחבטותו של המאירי למקום בעניין זה. . אנו מעדיפים את הפירוש הראשון מכיוון שגם לאחר הדרשה אין כאן "דבר תורה", ואין זו דרשה היוצרת הלכה אלא דרשה הבאה לקיים הלכה ידועה. עם זאת, המשנה מלמדת מה רב היה משקלה של הדרשה. אמנם היא לא יצרה דעות הלכתיות, אך היה לה משקל רב בהתפשטות ההלכה ובקביעתה. המשנה מעמידה את הוויכוח ההלכתי כאילו הוא תלוי בפסוקים, אבל זו העמדה ספרותית בלבד. הוויכוח הוא הלכתי ורעיוני, והבאת הפסוקים טפלה לו.
המחקר בן זמננו נוקט באבחנות בין דרשה היוצרת הלכה לבין דרשה המקיימת הלכה, שהיא בבחינת אסמכתא בלבד. חלוקה זו שרירותית וסכמטית, והדיון לפנינו יוכיח מה חשיבותה של דרשה, אף שהיא מהסוג השני בלבד.
אשר למונח עצמו, "לא זכיתי", הוא מופיע בספרות חז"ל בשתי משמעויות. האחת, הפשוטה, היא הפסד אישי: "הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי לדבר הזה בלתי היום" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דפסחא בא, טז, עמ' 59), וכן: "...איני מברך שלא זכיתי לבן" (בבלי, פסחים קיט ע"ב). אבל במדרשי ההלכה המונח מופיע פעמים רבות במשמעות נוספת, "לא למדתי מהכתוב", ועל כן יש צורך בדרשה אחרת או בקל וחומר, כגון " 'והעברת כל פטר רחם', אין העברה אלא הפרשה, וכן הוא אומר... לא זכיתי מן הדין: נאמר כאן עברה, ונאמר להלן עברה, מה עברה האמורה כאן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו, אף עברה האמורה להלן דין הוא שלא תהא קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דפסחא בא, עמ' 70). אם הלימוד הראשון מקל וחומר אינו תקף, ניתן להביא קל וחומר אחר. המונח "לא זכיתי" מסמן את ההכרה בחולשתו של הלימוד הראשון ותו לא, וכן במקורות נוספים103כגון ספרי במדבר, כט, עמ' 35; קנג, עמ' 202; ירו', פסחים פ"ג ה"ה, כח ע"א; יומא פ"ג ה"ה, מ ע"ג. כל זאת כנגד בכר, מדרשי תנאים, עמ' 36-35. . על כן גם כאן אפשר לפרש בפשטות: "לא זכיתי" להוכיח זאת כך, אוכיח זאת אחרת. אין לתלות במונח משמעויות נוספות.