בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה – כיום נהוגות שלוש ברכות, שתיים לפני קריאת שמע – ברכת "יוצר המאורות" ו"אהבה רבה", שיש בה גם אזכור של לימוד התורה, ואחת לאחר קריאת שמע – ברכת הגאולה המסתיימת בנוסח בבל בחתימה "ברוך אתה ה' גואל ישראל", ובנוסח ארץ ישראל בחתימה "ברוך אתה ה' צור ישראל וגואלו". התלמוד הבבלי דן בפרטי הנוסח של הברכה (-תפילה), האם צריך לומר "יוצר אור ובורא חושך" או נוסח דומה, וברור שהבבלי הכיר את הנוסח הראשון, הנהוג גם כיום. קיימת מחלוקת תנאים באשר לפתיחת הברכה השנייה. לדעה אחת – "אהבת עולם", לדעה אחרת – "אהבה רבה". זו מחלוקת תנאים, וכיום נהוג לחלק ולומר "אהבה רבה" בבוקר ו"אהבת עולם" בערב80מדרש תהילים, פ"ו א, עמ' כט; מאן, קטעי גניזה, עמ' 291. . הנוסח הנקוט בידינו הוא אפוא פשרה בין שתי הנוסחאות הקדומות.
המינוח שהמשנה משתמשת בו הוא "ברכה" משום שהקטע פותח במילים "ברוך אתה ה' " ומסתיים בחתימה "ברוך אתה ה' " (להלן). ברם מבחינת התוכן אלו בעצם תפילות קצרות. המינוח "ברכה" מופיע גם בתיאור תפילת הכוהנים שנדון בה להלן, ואף הכוהן הגדול הקורא בתורה חותם בשמונה ברכות81ראו פירושנו ליומא פ"ז מ"א; סוטה פ"ז מ"ז. . עם זאת כל אלו הן למעשה תפילות, ומהן התפתחה תפילת שמונה עשרה. המינוח "ברכה" הוביל לטשטוש בין ברכות-תפילות אלו לבין ברכת המצוות. ברכת המצוות נאמרה לפני עשיית המצווה; ברכות על מצוות מוכרות כבר בסוף ימי בית שני במקדש, אך לא מחוצה לו82ראו פירושנו לסוף פסחים. . כך, למשל, איננו מכירים ברכה לפני קריאת התורה בימי הבית, אלא רק את הברכה שאחרי הקריאה. התלמודים שהכירו את הברכה לפני קריאת התורה ניסו למצוא אותה במשנה המונה את ברכות הכוהן הגדול, לפני קריאת התורה ביום הכיפורים ובמעמד הקהל (משנה, יומא פ"ז מ"א; סוטה פ"ז מ"ז), אלא שזו השלכה ממציאות מאוחרת83ראו פירושנו ליומא פ"ז מ"א. . ברוח זו נברר את משמעותן של ברכות קריאת שמע.
את העיון יש להתחיל במשנת תמיד: "אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן ברכו קראו עשרת הדברים שמע והיה אם שמוע ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות, אמת ויציב, ועבודה וברכות כהנים" (פ"ה מ"א). לפנינו סדרו של מעמד ציבורי קדום שעיצובו קדם לעיצובה של התפילה. שלוש הברכות האחרונות הן ראשיתה של תפילת הציבור שהכוהנים מתפללים עם העם ("את העם" במובן עם העם). לפני התפילה הם קוראים את קריאת שמע הכוללת את עשרת הדיברות. כידוע נכללו עשרת הדיברות בקריאת שמע הקדומה, והוצאו בגלל "טענת המינים"84ראו על כך במפורט במבוא. . לענייננו חשובה הברכה שלפני קריאת שמע. התלמודים כבר שואלים מהי אותה ברכה אחת, ומדוע אין הכוהנים מברכים שתי ברכות. בירושלמי מובאים דברי רב מתנה בשם שמואל המפרש שבירכו ברכת התורה. על כך הגמרא שואלת מדוע לא בירכו "יוצר המאורות" ועונה "עדיין לא יצאו מאורות" (ג ע"ג). ההסבר האחרון קשה, שהרי קריאת שמע נערכה לאחר הקרבת תמיד של שחר ולאחר סדרת עבודות שהחלה לאחר הקרבת התמיד עם הנץ החמה (משנה, תמיד פ"ג מ"ב), וודאי שהמאורות כבר יצאו. יתר על כן, לפי ההלכה, מחוץ למקדש קוראים שמע עם הנץ החמה85ראו לעיל, משנה ב. , ובשעה זו לא יצאו עדיין מאורות! אולי ניתן היה להבין תירוץ הפוך, שאת ברכת "יוצר אור" אמרו עם הנץ החמה, אך אם כך קשה מדוע לא נזכרה זו במפורש.
בתלמוד הבבלי יש שתי הצעות הבאות לבאר למה המשנה מתכוונת ב"ברכה אחת", האחת בשם שמואל, והיא "אהבה רבה", והאחרת בשמו של רב זריקא בשם ריש לקיש, "יוצר המאורות" (יא ע"ב)86חילופי השמות בין הירושלמי והבבלי מעניינים. בירושלמי הדובר הוא רב מתנה בשם שמואל הבבלי, ובתלמוד הבבלי רב מתנה אינו יודע לענות, ורב יהודה עונה בשמו של שמואל. . חשוב להעיר שהתלמוד מעיד על אמוראים ש"לא היה בידיהם", כלומר שלא ידעו לענות. על התשובה של ריש לקיש התלמוד מספר "לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר", כלומר הדעה לא נאמרה במפורש אלא הגמרא הסיקה אותה ממסורת אחרת שהובאה משמו של רב זריקא בשם ריש לקיש.
מכל מקום בידינו שלוש הצעות, ונותר לנו לשקול את הנתונים. יש מהמפרשים שניסו לתאם בין התלמודים ולהציע שברכת "אהבה רבה" היא ברכת התורה. ברוח זו נכללו בתפילה כבר בימי הביניים משפטים מספר העוסקים בלימוד תורה. ברם, עיון בנוסח התפילה מביא לשחזור היסטורי שונה. הברכה-תפילה המתאימה לקריאת שמע היא ברכת "אהבה רבה" (או "אהבת עולם") המסתיימת ב"אוהב עמו ישראל", זאת מכיוון שקריאת שמע עוסקת באהבה וממשיכה במצוות האהבה – "ואהבת את ה' אלוקיך". רבי עקיבא פיתח את תורת האהבה לבורא עולם אך הרעיון קדם לו בהרבה, ונראה שהמשנה המתארת את ימי הבית הכירה אותו.
במקדש לא בירכו ברכת "יוצר מאורות" בפשטות משום שזו טרם התגבשה, או שהייתה תפילה חדשה שטרם שולבה בעבודת בית המקדש, שהרי בית המקדש נוטה מטבעו לשמרנות. ברכה על לימוד התורה נוצרה רק מאוחר יותר, או שעל כל פנים לא נאמרה במקדש. כפי שאמרנו גם הרשימה של ברכות הכוהן הגדול אחרי קריאת התורה (במעמד הקהל וביום הכיפורים) מוכיחה כי לא נאמרה ברכה על לימוד תורה לא לפני הקריאה ולא בכל יום. זאת ועוד, בתקופה זו טרם השתרשה התפיסה הכללית שיש לברך על המצוות לפני עשייתן, מחוץ למקדש עצמו.
מאוחר יותר, בימי התנאים, עלה מאוד ערכו של לימוד התורה, ולחכמים חשוב היה עד מאוד לשלב את ברכת התורה בכל מעמד שהוא. על כן באו ההצעות כאילו הברכה שלפני קריאת שמע היא ברכת התורה. נטייה זו של חכמים להדגיש את לימוד התורה בכל הזדמנות בולטת בהזדמנויות רבות. כך, למשל, הם רואים בקריאת שמע מימוש של מצוות לימוד תורה87כגון ספרי דברים, לד, עמ' 61-60; בבלי, קידושין ל ע"א, ועוד. . ברם, קריאת שמע עומדת בפני עצמה וכמעמד בפני עצמו, כהצהרה ציבורית לאהבת ה' ולמחויבות לו ולמצוותיו. מבחינה מהותית אין היא חלק מלימוד התורה, אף שתוכנה הוא כמובן פרקי מקרא. דוגמה אחרת היא ההתפתחות ההיסטורית של ברכת התורה. המשנה מדברת על ברכה על לימוד התורה, הירושלמי מוסיף ברכה על לימוד מדרש, והתלמוד הבבלי אף על לימוד המשנה88ירו', ג ע"ג; בבלי, יא ע"ב. לסוגיה בבלית זו שתי נוסחאות עיקריות. .
ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה – הברכה הנוספת היא ברכת "השכיבנו", המתאימה למעמד שלפני השינה. במדרשים מובאת אסמכתא למניין הברכות מהפסוק "שבע ביום הללתיך" (תהילים קיט קסד), מכאן שצריכות להיות שבע ברכות (שלוש בבוקר וארבע בערב – ירו', ג ע"ג; מדרש תהילים, פ"ו א, עמ' כט ועוד).
אחת ארוכה ואחת קצרה – מבחינת מבנה המשפט הוא עשוי להתייחס לשתי ברכות השחר שלפני קריאת שמע, לשתי ברכות הערב שלפני הקריאה או לאחריה, או לכולן89פירושי הראשונים מציעים את כל האפשרויות. המאירי, למשל, מפרש בשם "גדולי הרבנים" (רש"י) שמדובר בשתיים אחריה של ערבית. בשם "יש מפרשים" המאירי כותב שמדובר בברכות על קריאת שמע של שחרית (וכן הרמב"ם, ר"ש סירליאו, הרע"ב ועוד), ואת הפירוש שנביא להלן הוא כותב בשם "אחרוני הרבנים". . התוספתא מסבירה מהי ברכה ארוכה, כגון ברכת תעניות (פ"א ה"ו). אנו מכירים היטב את תפילות התענית, והתוספת היא בסדרת מעשים ופסוקים90ראו פירושנו לתענית פ"ב מ"ד. . לכאורה משנתנו אומרת שאחת הברכות צריכה להיות ארוכה והאחרת קצרה, ברם רבנו תם מפרש "בין אם יאריך בה בין אם יקצר בה" (תוספות לדף יא ע"א ד"ה "אחת"), וכן פירש המאירי בשם "אחרוני הרבנים". פירוש זה סביר יותר מבחינה לשונית, ואף ליברמן קיבלו91ליברמן, תוספתא, עמ' 5, וראו במיוחד הערה 23 שם; גם בעל מלאכת שלמה מקבל את הפירוש. . כלומר, המברך רשאי לקצר או להאריך, בניגוד לברכות הנרמזות בהמשך המשנה אשר בהן אינו רשאי לסטות מהנוסח הקיים והמקובל.
מקום שאמרו להאריך אינו רשיי לקצר לקצר אינו רשיי להאריך לחתום אינו רשיי שלא לחתום שלא לחתום אינו רשיי לחתום – "לחתום" משמעו לסיים ב"חתימה", כלומר במשפט "ברוך אתה ה'...". כך פירש רש"י, וזה השימוש הרגיל של המילה. אך יש שפירשו "שיפסיק במקום שאינו רשאי להפסיק" (רמב"ם, מלאכת שלמה), אולי משום שלא יכלו להעלות על דעתם שיהיה צורך לומר שחייבים לחתום על ברכה כמקובל. מכל מקום המשנה תובעת צייתנות לכללי הברכות, זאת על רקע חופש רב יחסית בעיצוב המשפטים וסדרת הפסוקים.
המשנה מנוסחת באריכות. ראשונים שדייקו בכל מילה ומילה במשנה חיפשו ומצאו משמעות לכפל הלשון. ברם, לפי דרכנו כפל הלשון הוא סגנון הרווח במשנה במקומות לא מעטים.