לפי כתב-יד קופמן
שפתו העליונה עודפת על התחתונה או התחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום – אי התאמה בשפתיים, שניטלו שיניו פסול מפני מראית העין – מי שחסר שיניים ניכרת נפילה והצטמקות של שפתיו. גם כאן המינוח הוא "מתנצל" קמעה, שאין זה פסול ממש אלא רק משום שאנשים נרתעים ממנו. דדיו שוכבין כשלאשה – דדים שוכבים נובעים משתי תופעות. האחת היא גודלם הרב יחסית לגבר, והאחרת היא תוצאה של גיל וניוון השרירים. אישה צעירה דדיה זקופים, אך כנראה בהיעדר טיפול וטיפוח (בניגוד מה לנהוג היום) תופעת שכיבת הדדים באישה הייתה רווחת ביותר. כריסו צבה – מן הסתם אין הכוונה להשמנה אלא למחלה. טיבורו יוצא – פגם זה נובע מדרך כלל מבקע פנימי הדוחף את מקום הטבור החוצה. ניכפה אפילו לאחת לימים – נכפה הוא כנראה הסובל ממחלת האפילפסיה שבה אדם מפרכס בצורה בלתי רצונית. רוח קצרות באה עליו – הכוונה להתקפי שטות, או לטיפוס דיכאוני במיוחד. בתוספתא שנינו: "רוח קצרות באה עליו, וכן הנפלים באה עליו, נכפה אפילו לזמן מרובה" (פ"ה ה"ג, עמ' 539). המשועבן – ב-מנ "המעושכן", כלומר יש פגם באשכיו (שאינם שווים או שיש לו יותר משני אשכים), ובעל גבר – בלשון סגי נהור, מי שאינו גבר. מעניין שאין משתמשים במינוח הרגיל "סריס", וגם זו ראיה לשימוש בלשון מקדשית קדומה. אין – ברוב עדי הנוסח הטובים נוסף "לו", ביצים אין לו אלא ביצה אחת – כפשוטם אלו הם הסברים ל"בעל גבר". הבבלי מבחין כאן בין מי שנפגע ב"גיד", כלומר בווריד, לבין מי שנפגע בביצים עצמן (מד ע"ב). זהו מרוח האשך האמור בתורה – שפסול כבעל מום. רבי ישמעאל [אומר כל שנמרחו אשכיו – שיש לו אשכים אבל הם שטוחים, רבי עקיבה אומר] כל שרוח באשכיו – מושג זה אינו ברור. נראה שהכוונה שיש בהם רוח ולא חומרי זרע, שהוא שלם מבחינה חיצונית אך נטול כוח הולדה. ואולי יש לנקד שָרוח באשכיו, שאשכיו מרוחים כגפן שרועה. רבי עקיבה אומר בלב אשכיו – המשפט חסר בעדי הנוסח הטובים ומופיע בכתב היד שלנו, והוא כנראה שיבוש מ"שרוח באשכיו", רבי חנניה בן אנטיגנס אומר כל שמראיו חשוכין – "מראיו" בלשון סגי נהור, כלומר שאברי המין המוסתרים חשוכים. כל ההגדרות למרוח אשך חוזרות בספרא (אמור פרשה ג ה"ח, צה ע"ג; בבלי, מד ע"ב).
בתוספתא מוסבר: "איזה הוא מרוח אשך זה הקולוטוס שנכנסה רוח באשכיו דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר זה השחוף" (פ"ה ה"ד, עמ' 539). קולוטוס הוא התרגום היווני (בתרגום תיאודוסיוס) למרוח אשך; κηλητής (keletes) משמעו סריס. ואכן בתוספתא מנוי גם במפורש: "סריס אדם, וסריס חמה, פצוע דכה, וכרות שפכה, השכניה והסגריס" (פ"ה ה"ב, עמ' 539). מום זה נשנה גם לגבי בהמה, ואכן כבר ראינו שהרשימה של מומי האדם חוזרת לעתים על מומים שבבהמה, ומי שערך את שתי הרשימות לא תיאם ביניהן.