לפי כתב-יד קופמן
החרס – ב-מ, מל, מנ ועוד "החרום", וכן בהמשך, פסול – והמשנה מסבירה: איזהו החרס הכוחל לשתי עיניו כאחת – ששתי העיניים הן בקו אחד ישר ולא בחצי עגול כמו עיניים רגילות. הכחילה היא משיחת צבע על העפעפיים, והם מקיפים את העין בחצי עיגול, לפיכך יש צורך בשתי תנועות כדי לכחול את שתי העיניים. ברם מהספרא משתמע שהכוונה למי שגשר החוטם שלו שקוע ואין רווח בין שתי העיניים, שכן שנינו: "חרום שחוטמו שקוע, חוטמו בלום, חוטמו סולד, חוטמו נוטף מנין, תלמוד לומר 'או חרום'. (ח) אבא יוסי החרם אמר איזהו החרום הכוחל שתי עיניו כאחת אמרו לו הפלגתה, אף על פי שאין יכול לכחול שתי עיניו כאחת" (ספרא, אמור פרשה ג ה"ח, צה ע"ג; בבלי, מג ע"א). המחלוקת אינה עקרונית אלא כמותית. חכמים אינם טוענים שחרום משמעו שונה אלא שהגזים בדרישות, כלומר שגם הוא מסכים שהפסול הוא בחוטם. כן הסביר הרמב"ם. מכל מקום הספרא מצביע על כך שמשנתנו כאבא יוסי החרם. הכינוי "חרם" עשוי להתפרש כמקצוע ממקצועות הדיג (פורש רשת גדולה המכונה "חרם הדייגים"), אבל גם ייתכן שהוא היה חרום כזה.
שתי עיניו למעלן – גבוהות בפרצוף, ושתי עיניו למטן – נמוכות מדי, עינו אחת למעלן ועינו אחת למטן – שהעיניים אינן בקו ישר, רואה את החדר ואת העלייה כאחת – פוזל הרואה עצמים בגובה שונה כאילו הם במישור אחד, בגלל פזילתו, סכי שמש – כך ברוב הנוסחאות. התוספתא מסבירה: "איזה הוא סכי שמש? שרואה את החדר ואת העלייה כאחת. לראות אחד רואה שנים, הא כיצד ראה את חברו והוא אומר לא רואה" (פ"ה ה"ג, עמ' 539). אם כן סכי שמש הוא מי שרואה את החדר והעלייה כאחד, וזו ההגדרה למום הנזכר קודם במשנה, בלשוננו פוזל. התוספתא מצרפת למום זה את מי שאינו רואה. כנראה גם כאן הכוונה לפוזל, אבל בשונה מ"סכי שמש" אין זו פזילה לגובה אלא לרוחב, עין אחת רואה את החבר וחברתה אינה רואה אותו. אבל הבבלי דרש את המילים "סכי שמש" – "סני שמש" (מד ע"א), כלומר מי שזקוק למשקפי שמש כיוון שריבוי אור מזיק לו. גם תופעה זו מוכרת היום.
והזגדס – ב-פ "זגדס" או "זגרס", ב-מנ "זוגדיס". המפרשים (רמב"ם) גוזרים את המילה מהמילה זוג וממילת ניגוד, כלומר שני האברים הזוגיים אינם תואמים, וכן משמע מהבבלי (מד ע"א) המדגים "אחד שחור אחד לבן", כלומר שצבע העיניים שונה. והצירן – הרמב"ם מפרש שעיניו דומעות, וזאת בעקבות הבבלי (שם). זו תוצאה של מחלת עיניים הניתנת כיום לריפוי בקלות. ושנשרו ריסי עיניו – מן הסתם הכוונה לשערות העפעפיים (כמו לעיל פ"ו מ"ב), פסול מפני מראית העין – ביטוי זה ומשמעותו הוסברו במשנה הקודמת.
יש במשנה כפילות, שהרי אם זגרוס הוא כל מי שאבריו אינם תואמים הרי שמינוח זה מייתר כמה מהמומים האחרים. אבל בהחלט ייתכן שמונח אחד בא להסביר מונח אחר או להדגים אותו.