לפי כתב-יד קופמן
הקרח פסול – קרחות היא תוצאה של מחלה או של נשירת שערות עקב גיל, ונחשבת בעיני חכמים כעיוות. בעולם הרומי לא נמנע מאספסינוס תפקיד הקיסר (איור 13), אף שבפסלים הוא מופיע כקרח לגמרי. ואי זה הוא קרח – מה ההגדרה הכמותית של קרח? כל שאין לו שיטה – פס אחד רצוף, שלשיער – של שֵער, מקפת מאוזן אל אוזן ואם יש לו – פס כזה, הרי זה כשר – אין זה מום, אף על פי שבחברה מכנים אותו "קרח". גם כאן מפתיע שתופעה נרחבת כקרחות נחשבה לעיוות חיצוני. אגב כך אנו שומעים מהו אדם שלם: שאבריו ממוצעים (בעיקר ראשו) והוא עטור שערות.
רבי חנניה בן אנטיגנס אומר כל שיש לו שני גבינים ושתי שדרות – ב-מ, מל, מנ, מפ ובמשנה שבבבלי "שני גבים ושני שיזרות-שידראות". החילוף שדרה-שזרה הוא רגיל ואין בו הבדל מבחינת התוכן, אבל החילוף גבין-גב הוא מהותי. לפי כתב יד קופמן הכוונה למי שיש לו מערכת כפולה של שערות מעל העיניים. כמו כן בספרא: "'גבן' שיש לו שני גבינים, אין לו גבינים או אין לו אלא גבין אחד, זהו גבן האמור בתורה, רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבים, רבי חנינא בין אנטיגנוס אומר כל שיש לו שתים גבים ושתי שדראות" (אמור פרשה ג הי"ב, צה ע"ג). כלומר, בשערות הראש עסקינן. מי שגרס "גבים" התכוון לעמוד שדרה כפול; איננו מכירים תופעה כזאת, אך ייתכן שאי פעם נולד ולד פגום כזה. בתוספתא שנינו: "יצאו לו שני גבין ולו שתי שדראות הואיל ואין כיוצא בו להתקיים בו פסול" (חולין פ"ג ה"ט, עמ' 504). אפשר שמשנתנו משקפת אותו מקרה נדיר שבתוספתא חולין, בעובר פגום שנולד כשני תאומים מחוברים. הבבלי למשנתנו (מג ע"ב) מחבר את הברייתא שבתוספתא חולין (בנוסח שונה – או ברייתא אחרת הדומה לה ועוסקת בהפלה) עם משנתנו, ומכאן שגרס "גבים", זאת אף שברישא הסביר בפשטות שמדובר בגביני העיניים. החיבור נעשה בעזרת המשפט "למימרא דחי", והוא בכל כתבי היד. כפשוטה גם משנתנו עוסקת במי שיש לו שני גבינים ולא חרגה המשנה ממומי הפנים, וכגרסת כתב יד קופמן היחידאית.