לפי כתב-יד קופמן
החשוד להיות מוכר תרומה לשם חולין – המדובר בכוהן המחלל את התרומה ומוכר אותה לישראלים כאילו הייתה חולין. אפשר גם שהכוונה לישראל שאינו מפריש תרומות. אין זה עם הארץ רגיל. עם הארץ נזהר בתרומות, ואולי עם הארץ מוכר בשגגה פרות תרומה (משום שהשגחתו עליהם רופפת), אך אין הוא מרמה במזיד28ראו המבוא למסכת תרומות. . אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה – אסור לקנות ממנו פרות שמא הם תרומה. אבל קונסים אותו, או משום סייג, ואין קונים ממנו אפילו מים ומלח שוודאי אין בהם חשש תרומה. אגב אורחה אנו שומעים על מסחר במי שתייה ובמלח. רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו – אבל קונים ממנו מוצרים שאין בהם חשש הלכתי. תנא קמא קונס את החשוד וגוזר למעשה שאין לקיים עמו כל קשרי מסחר, ואילו רבי שמעון מצמצם את הגזרה למה שיש בו חשש הלכתי בלבד. בתוספתא נוסף שאיש זה גם "וחשוד הוא על הטהרות ועל הטומאות שבתורה" (פ"ג הי"א, עמ' 537), שהרי הוא כבר הראה שאינו חושש להכשיל את הבריות בתרומה. הביטוי "טומאות וטהרות שבתורה" בא להרחיב, אפילו על טומאות ברורות, שסתם עמי הארץ נזהרים בהם, הוא אינו מקפיד ואפילו מכשיל בכוונה. זאת בניגוד לסתם עם הארץ שאינו חשוד על הכשלת אנשים בכוונה, אלא רק על טעויות בשגגה (מכיוון שאינו מכיר את הפרטים, או מכיוון שמזלזל בהם)29ראו המבוא למסכת טהרות. .
בתוספתא מוזכרים עבריינים נוספים: "החשוד להיות מטמא למתים, נאמן הוא על ציון קברות" (פ"ג הי"ב, עמ' 537). הוא נאמן משום שאמנם אינו שומר על דיני טהרה בעצמו, אך אין הוא חשוד להכשיל אחרים. ציון הקברות הוא בשפיכת סיד סביב הקבר לציון מקום הקבר וגודל החלל התת-קרקעי, כדי שלא יאהילו על הקבר כוהנים וישראלים השומרים על הטהרה.
ציון קברים
מעשה ציון הקבר שנוי במשנת מעשר שני: "מציינין... ושל קברות בסיד וממחה ושופך"30משנה, מעשר שני פ"ה מ"א, והשוו בבלי, בבא קמא סט ע"א.. יש לנהוג כבוד בבית הקברות, אך לא יוחסה לו כל קדושה. הקברים טמאים, וציון הקברים אינו נעשה אלא כדי שלא יטמאו בטומאת הקבר. הרקע הרֵאלי ברור. מערות הקבורה היו תת-קרקעיות. לעתים קרובות נותרה המערה בבעלות אחת, והשדה שמעליה היה שייך למשפחה אחרת. ההולכים על הקרקע לא ידעו היכן משתרעת המערה ומה גבולותיה, אך לפי ההלכה כל השטח מעל מערת הקבורה מטמא, משום שכשהמערה סגורה הטומאה בוקעת כלפי מעלה וחשוב לדעת מהם גבולות מערת הקברים31התוספתא, מועד קטן פ"א ה"ד, מדגישה את החשש ש"הרבים" ייתקלו בטומאה, כלומר הבעיה העיקרית היא מערות הנמצאות ליד הדרך ויש חשש שעוברי אורח ייתקלו במערה.. יש להניח שגם בעל הקרקע זקוק היה לסימון, שכן גם הוא לא יכול היה לדעת היכן גבולותיה המדויקים של המערה. זאת ועוד, לעתים הייתה המערה ישנה וכבר לא קברו בה ולא נכנסו לתוכה. לעתים השתרעה המערה מתחת לדרך או לתחום ציבורי אחר. המדובר במערה שהייתה כבר סתומה, שכן רק אם היא סתומה טומאתה בוקעת כלפי מעלה ומטמאת את העובר. אבל אם היא פתוחה, הטומאה "יוצאת" דרך הפתח והעוברים מעליה אינם נטמאים (משנה, אהלות פט"ו מ"ח). על כן נדרש משהו שיעיד על גבולותיה, ושאלת הנאמנות על ציון קברות מופיעה בכמה מקורות32תוס', פ"ג הי"ב, עמ' 537; משנה, מועד קטן פ"א מ"א; שקלים פ"א מ"א.. על כן ציון הקברות נחשב לפעולה נחוצה וכשרות עירוני.
הירושלמי מסביר את הצורך בציון מתמיד של הקברות בכך ששטף מים עלול למחוק את הסימון (מועד קטן פ"א ה"א, מו ע"א). הבבלי מוצא רמז מהתורה למצווה לציין את הקברות (מועד קטן ה ע"א), והמדרש מסביר את מקור השם "הר ציון": "קראה הר ציון, כשם שמעמידין ציון לקברות להודיע בין טמא לטהור, כך הודעתי לכל באי עולם שהיא ואני זווגם" (שיר השירים זוטא, א א, עמ' ג).
בתלמוד הבבלי השתמשו כנראה במינוח "מציין מערתא" לציון קברות לא במובן זה של סימון הלכתי, אלא במובן של מי שמחדש מערת קבר ובונה עליה ציון. כך מסופר על ריש לקיש שהיה מציין "מערתא דרבנן" והגיע לקברו של רבי חייא והקבר נעלם ממנו (בבלי, בבא מציעא פה ע"ב), ורבי בנאה שהיה מציין את מערתו של אברהם אבינו (בבלי, בבא בתרא נח ע"א). שני הסיפורים אופייניים לתלמוד הבבלי, שכן התופעה של תרבות מקומות קודש הייתה מפותחת בבבל יותר מכפי שהייתה בארץ ישראל33ראו הנספח למסכת ברכות. רבי בנאה עצמו היה צדיק וחסיד. הוא מופיע פעם אחת במדרש הלכה תנאי ובמדרשי ארץ ישראל, אך לא בתלמוד הירושלמי. בתלמוד הבבלי הוא מופיע יותר, ורבי יוחנן מוסר בשמו. מכל מקום הוא מעורב בפתרון חלומות ובמעשי נסים, וטבעי הוא ששמו התקשר לתרבות מקומות קודש. מן הראוי להעיר שבימי רבי בנאה היה קברו של אברהם בנוי (במערת המכפלה בחברון) ונודע כאתר קודש מפורסם, ולא ברור מה תרם רבי בנאה לציון הקבר. .
הכותי נאמן על ציון קברות (משנה, נידה פ"ז מ"ה), כלומר היכן גבולות מערה תת-קרקעית. אין לפרש שהם נאמנים אם אמרו שאדם קבור במקום פלוני, שכן אין זה נכלל במסגרת "נאמנים על הקברות", אלא מדובר לדעתנו במערה תת-קרקעית, כרגיל במערות הקבורה בארץ ובשומרון. המערה סתומה, ולכן נדרשת נאמנותם כדי להגדיר את ממדי החלל34הבבלי, נידה נו ע"א, מסביר שהשומרונים שומרים על ציון קברות משום שהוא רמוז בתורה. ברם ספק אם השומרונים הכירו את הדרשה, והכירו בדרשה זו. אלא שזה היה גם מנהגם, שכן הם שמרו על דיני טומאה וטהרה הבסיסיים, כפי שמעידים מעט המקוואות שהשתמרו בשומרון..