לפי כתב-יד קופמן
רבן שמעון בן גמליאל אומר הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אינו חושש שמא בנה שלאחרת היית – הוא קנה בהמה מניקה עם בנה, ויש להניח שהבן הוא של המינקת, אף כי לעתים מתרחשת תופעה של "אימוץ", כלומר אם שמניקה ולד של פרה אחרת. אין גם לחשוש לכך שהגוי מנסה להכשיל את היהודי וימכור לו פרה יולדת, ובעצם יתברר שטרם ילדה. תופעה זו של "אימוץ" ולדות נדיר, אך אפשרי. רוב הפרות בעדר מניקות באותו זמן, וייתכן שמניקה אחת תניק את ולד חברתה6ראו לעיל פ"ב מ"ד.. נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ושאינן מבכירות – בדפוס ראשון נוסף "מניקות", ואיננו בעדי הנוסח הטובים. בעל העדר רואה תופעה של אימוץ ולדות. אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו – אין לחשוש שמא יטעה בזיהוי הבכורים, שכן בדרך כלל ולד יונק מאמו, ואם "אומץ" על ידי פרה אחרת הרי שגם זו תופעה זמנית. מן הראוי להדגיש שתופעת האימוץ מתחוללת בעדר קטן או גדול, אבל רועה מקצועי אינו טועה בהכרת העובר. כבר ברגע הלידה הוא מכיר בסימני הוולד הנולד ולא יטעה בזיהויו. עצם העלאת השאלה נובעת ממי שאינו חי חיי עדר. ואכן בבבלי (כד ע"א) מתארים את המקרה שגל הלידות התחולל בלילה והרועה יודע שהפרות ילדו, אך לא סייע להן בלידה ולא ראה את העובר מומלט. כיום אין לידה ללא עזרת רועה או רופא, אבל בטבע ילדו הפרות לבד (ולעתים כרעו ומתו בלידתן). איננו יודעים עד כמה התערב הרועה בהמלטה בתקופת המשנה והתלמוד. יש אמנם רמזים להתערבות הרועה ולמניפולציות רפואיות שעשו ליולדת (כגון תוס', חולין פ"ד ה"ב), אבל בדרך כלל הייתה הלידה, מן הסתם, טבעית.
בתוספתא שנינו: "הלוקח בהמה מיניקה מן הגוי הבא אחריה פטור בכור מספק. מפני שמרחמת את שאינה יולדת, רבן שמעון בן גמליאל אומר הרי הוא בחזקתו" (פ"ב הי"ד, עמ' 536; בבלי, כד ע"א), וכן שנינו: "וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנכנס לתוך עדרו בלילה, וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות שילדו, ולשחרית בא ומצא זכרים תלואים בזקינות, ונקיבות במבכירות, אינו חושש שמא בנה של זו בא אצל זו ושמא בנה של זו בא אצל זו" (פ"ב הט"ו, עמ' 536). משנתנו היא דברי רבן שמעון בן גמליאל, אבל תנא קמא חולק על המשנה וחושש מתופעת האימוץ. מעניין הניסוח של התנא "מרחמת את שאינה יולדת": האם מגלה רגישות לחברתה שאינה יולדת ונותנת לה את בנה לטיפול. מבחינה מעשית התופעה בדרך כלל הפוכה. הפרה השנייה ילדה או עומדת להמליט, ויש לה כבר חלב, ואילו לאם הטבעית עדיין אין חלב, או אין די חלב, או שסובלת מפגיעה כלשהי. במקרה זה הפרה האחרת "מאמצת" את הוולד הנטוש ומניקה אותו, ולעתים מתחלקות פרות אחדות בסיוע.
גם הברייתא האחרונה שציטטנו מדברת על גל לידות בלילה, והרועה מודע לכך, אך אינו מתערב בתהליך ואינו מטפל בוולדות מפאת החושך.