לפי כתב-יד קופמן
יוצא דופן – יוצא דופן הוא ולד שיצא בניתוח קיסרי הנעשה לרוחב הבטן. אין הוא בבחינת בכור, שכן איננו "פטר רחם". והבא אחריו – הוולד שנולד אחריו גם הוא ספק בכור, שכן קודמו נחשב לספק ולד ספק אינו ולד. רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו – כדין בכור בזמן הזה שצריך היה לעלות לקרבן ונפטר מקרבן רק אם נולד בו מום. ויאכלו במומן לבעלים – לאחר שהסתאב = נולד בו מום, ואז מותר לאכלו. המשנה מתמרנת בין שני ניסוחים, הניסוח התנאי, "עד שיסתאב", והניסוח המקראי, "בעל מום", שגם בו נעשה שימוש רב ספרות חז"ל. רבי עקיבה אומר שניהם אינן בכור הראשון משם שאינו פטר רחם והשני משום שקדמו אחר – שניהם אינם בכורים ושניהם הפקר, כמו במשנה הקודמת. עצם ההחלטה האם טלה הוא בכור או לא מושפעת מהגישה האנתרופוצנטרית או התאוצנטרית, ואין כאן בירור ממוני המושפע מדיני ממון המוטל בספק. אבל בבואם להחליט איזה טלה ייקבע כבכור הם רואים לפניהם שאלה פשוטה של ממון המוטל בספק, ולפי זה נקבעות עמדותיהם. למשנה זו אין מקבילה בפרק הקודם.
לפי התוספתא (פ"ב ה"י, עמ' 536) בכל מקרה של פטור מספק חל הדין של ירעה עד שיסתאב, ומן הסתם זו שיטת בית שמאי בלבד.
שני הפרקים מקבילים בתוכנם, כפי שאפשר לראות בטבלת ההשוואה. במשנה ז בפרק הקודם מתנהל דיון בסדרי העדיפות (פדיון או עריפה). לגבי בכור בהמה טמאה שאלה זו אינה קיימת ובמקומה שיבץ עורך פרק ב דיון קצר בשאלת יוצא הדופן.
תוכן הפרקים הראשונים בבכורות