לפי כתב-יד קופמן
אחת בכרה ואחת שלא בכרה – זו משנת ראי למקרה הפוך שבמשנה ד בפרק הקודם. וילדו שני זכרים – אחד בכור ואחד אינו בכור, ואיננו יודעים מי היא מי, אחד לו ואחד לכהן – זו חלוקה טבעית מבלי להתחשב בכך שאיננו יודעים לבחור את הבכור. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה – כמו שהבהרנו לכוהן עדיפות משום שהבכורות בעצם שלו. רבי עקיבה אומר משמנים ביניהן – כאן רבי עקיבא מהלך בשיטת "יחלוקו" או בשיטה שהעדיפות לישראל, כמו שראינו בתוספתא למשנה הקודמת. והשיני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסה פוטר – כמו במשנה ו. שהיה רבי יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות – הבאנו את הנימוק במשנה ו לעיל. רבי מאיר מחייב – זו דעת חכמים במשנה ו, מת אחד מהן רבי טרפון אומר יחלוקו – לשיטתו. רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראייה – לשיטתו. זכר ונקבה אין כן לכהן כלום – כמו במשנה ו. ההלכה חוזרת בתוספתא (פ"ב ה"י, עמ' 536).
כל העמדות שיטתיות, להוציא את השאלה למי זכות הבחירה שבה רבי טרפון ורבי עקיבא מחליפים עמדות, וכאמור בתוספתא החלפה קיצונית עוד יותר, שייתכן שיינתן לכוהן כי הוא ה"כושל". הסברנו את המחלוקת כך שלא תסתור את עמדות הצדדים בנושא "ממון המוטל בספק", אבל ההסבר אינו משכנע. ייתכן שלפנינו מחלוקת אחרת, לא בהיבט הממוני אלא דווקא בהיבט הדתי. רבי טרפון (שהיה כוהן בעצמו) מעניק את כוח הבחירה (עדיפות) לכוהן (לקודש), ורבי עקיבא מעניק את העדיפות לישראל או לפחות מחלקה לשני הצדדים באופן זהה. אין כאן היצמדות לעיקרון המשפטי אלא תפיסה אחרת, זו שבדרך כלל מיוחסת לבית שמאי ונותנת עדיפות מתמידה לקודש, וזו שמיוחסת לבית הלל וסבורה שצורכי אנוש הם העומדים במרכז ההוויה הדתית17לרקע הכללי ראו המבוא למשנת קידושין. . בדיוננו בנושא זה כינינו את גישתם של בית שמאי תאוצנטרית (מעמידה את האל במרכז), ואת זו של בית הלל אנתרופוצנטרית.