לפי כתב-יד קופמן
שתי רחליו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שניהם לכהן – כמו במקרה השני בפ"א מ"ג לעיל. זכר ונקיבה הזכר לכהן – שתי הרחלות הולידו זכר ונקבה, הנקבה פטורה והזכר לכוהן, כמו במשנה הקודמת (פ"א מ"ג). שני זכרים ונקיבה אחד לו ואחד לכהן – כמו במשנה שם. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה רבי עקיבה אומר משמנים ביניהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסה פוטר – כל זה כמו ברישא של המשנה הקודמת (פ"ב מ"ו). מת אחד מהן רבי טרפון אומר יחלוקו רבי עקיבה אומר המוציא מחברו עליו הראיה – כמו במשנה ו. אבל בתוספתא יש ניסוח שונה לדברי רבי עקיבא: "שני זכרים ונקבה אחד לו אחד לכהן רבי טרפון אומר היפה שבהן רבי עקיבה אומר הכושל שבהן" (פ"ב ה"ח, עמ' 536). פתרון זה של חלוקה חוזר לכאורה במשנת כתובות בהיפוך שמות התנאים: "והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים, רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן, רבי עקיבא אומר אין רחמין בדין, אלא ינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה" (פ"ט מ"ב). רבי טרפון שם אינו מגדיר מיהו הכושל. אפשר להסביר שכוונתו שיינתן לחלש מבחינה כלכלית; אפשר גם לפרש שיינתן לחלש מבחינה משפטית. בירושלמי מובאות שתי הדעות הללו והגמרא מכריעה כפירוש הראשון, משום שלא ייתכן שנסייע לחזק מבחינה כלכלית (כתובות פ"ט ה"ב, לג ע"א). גם הבבלי (כתובות פד ע"א) דן בנושא ומציע שתי אפשרויות, האחת לחלש מבחינה משפטית ובתנאי "והוא כשר", כלומר שהטיעון שלו רציני ולגיטימי, והאחרת שיש לתת לאישה, "משום חינא". יש להבין אפוא ש"הכושל" הוא החלש מבחינה חברתית, אבל אצלנו אין "הכושל" אלא ההפך מן היפה. כלומר רבי טרפון נותן לכוהן את זכות הבחירה כי אחד משני הטלאים שלו מת, ורבי עקיבא נותן את זכות הבחירה לאדם מישראל שהטלא מבחינה מעשית ברשותו, וכמו שפירשנו במשנה הקודמת (פ"א מ"ג).
שתי נקבות – היו לו שני נקבות מבכירות והמליטו: וזכר או שני זכרים ושתי נקיבות אין כן לכהן כלום – אין לכוהן כל ראיה שאחד מהם הוא בכור זכר. כאן לא מוצעת האפשרות של "יחלוקו"; כדי להיכנס ל"חלוקה" זו יש צורך באיזושהי טענה מקדמית תקפה, וכאן אין כל טענה כזאת. זו דוגמה נוספת לכך שגם מי שאומר "יחלוקו" אינו אומר זאת בכל המקרים. כך, למשל, במקרה שאדם מחזיק ברכוש דורות, ולפתע בא מישהו וטוען לבעלות על הרכוש, ואין לטוען כל ראיה, לא ייתכן שגם במקרה כזה נאמר "יחלוקו".
שתי נקבות – היו לו שני נקבות מבכירות והמליטו: וזכר או שני זכרים ושתי נקיבות אין כן לכהן כלום – אין לכוהן כל ראיה שאחד מהם הוא בכור זכר. כאן לא מוצעת האפשרות של "יחלוקו"; כדי להיכנס ל"חלוקה" זו יש צורך באיזושהי טענה מקדמית תקפה, וכאן אין כל טענה כזאת. זו דוגמה נוספת לכך שגם מי שאומר "יחלוקו" אינו אומר זאת בכל המקרים. כך, למשל, במקרה שאדם מחזיק ברכוש דורות, ולפתע בא מישהו וטוען לבעלות על הרכוש, ואין לטוען כל ראיה, לא ייתכן שגם במקרה כזה נאמר "יחלוקו".