לפי כתב-יד קופמן
משנתנו מקבילה בתוכנה למשנה ב בפרק הקודם העוסקת ביצורי כלאיים. ההבדל הוא שמשנתנו עוסקת בבהמות טמאות, אבל למעשה אין הבדל משמעותי בדין שכן בהמות טמאות וטהורות חייבות כולן בבכורה, אם כי פרטי המצווה שונים. רחל שילדה כמין עז ועז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה – אמנם גם רחל וגם עז חייבות בבכורה, וגופו של הוולד קודש, אבל בגלל העיוות הוולד פטור מבכורה. אם יש בו מיקצת סימנין חייב – המשנה מבחינה בין יצור אחר לבין יצור שנמצאים בו סימני אמו אבל צורתו מעוותת. אם יש בו מקצת מסימני אמו הוא חייב בבכורה. ניסוח דומה לזה מצינו בתוספתא המוסבת על המשנה המקבילה בפרק הקודם: "בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה מותר באכילה, ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה. וטמאה שילדה מחמת טהורה אסור באכילה, שהיוצא מן הטמא טמא והיצא מן הטהור טהור" (תוס', פ"א ה"ו, עמ' 534). בהסברנו למשנה הקודמת ראינו כי מה שמופיע במשנה כעמדה אחת מופיע בתוספתא כמחלוקת. ואכן בבבלי נאמר: "אתא רב אושעיא מנהרדעא ואייתי מתניתא בידיה: רחל בת עז, ועז בת רחל, רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין" (יז ע"א)10הבבלי מתחבט על מה נאמר דין זה; כפשוטו הוא חל על בכורה, וזו גם מסקנת הגמרא. . המחלוקת סבה סביב השאלה של ההגדרה הביולוגית, האם היצור המעוות הוא עיוות של אמו, או יצור כלאיים חדש.
בואו (ביקורו) של רבי הושעיה הארץ-ישראלי הדרומי (מאזור לוד שבארץ ישראל) לבבל עשה רושם על חכמים בבבל, וכמה פעמים מסופר שהגיע מנהרדעא ו"מתניתא בידיה" (בבלי, שבת יט ע"ב; נידה נד ע"ב ועוד). מן הסתם הגיע מארץ ישראל, אך עבר דרך נהרדעא. כן הגיע לבבל רב אחא בר חנינא מדרומא (בבלי, סוכה נד ע"ב; יבמות נז ע"א ועוד). בניגוד לרבי הושעיה לא נאמר שהגיע דרך נהרדעא, אך גם הוא הגיע מדרומא. דרומא היא גם מקום פעילותו הקבוע של רבי הושעיה. לכל המסורות הללו אין מקבילות ארץ-ישראליות. כן מתוארים חכמים בבליים שונים שהגיעו "ומתניתא בידיה", אך לא מנהרדעא.
הצירוף של רחל ועז חוזר גם הוא. בתוספתא נקבע שהוולד כלאיים עם אמו (תוס', כלאים פ"ה ה"ג), ובמדרש התנאים נקבע שהם מותרים זה בזה (שאינם כלאיים – מדרש תנאים לדברים, יד כב, עמ' 76). בפועל כמובן סיכויי הכלאה זו לא רק אסורים (לפי התוספתא) אלא גם אפסיים שכן מבחינה גנטית הכלאה בין מינים אלו בלתי אפשרית, והבירור נראה כיום תאורטי. כאמור, יש להניח שחכמים ראו בו בירור מעשי.