לפי כתב-יד קופמן
הלוקח עובר1בכתב יד מן הגניזה (T-S E2.87) "שכר פרתו", והוא שיבוש. פרתו של נכרי והמוכר לו אפ על פי שאינו רשיי המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה – הלכה זו מקבילה להלכה הראשונה בפרק הקודם, אלא שהמשנה שם עסקה בחמור (בהמה טמאה) ומשנתנו עוסקת בבכור בהמה טהורה. גם במשנה זו המכירה מתבצעת בניגוד לרצון חכמים, אך אין איסור על שותפות ועל קבלנות, ואין התנגדות להם. שנאמר בישראל אבל לא באחרים – זו גם הדרשה במשנה הקודמת (פ"א מ"א). הכהנים והלוים חייבים לא ניפטרו מבכור בהמה טהורה – בפירוש המשנה הקודמת עמדנו על כך שהייתה מחלוקת האם כוהנים פטורים מחובת הפרשת בכור של בהמה טהורה. המשנה הקודמת היא סתמית ואינה מגדירה באיזה בכור מדובר, לעומת זאת משנתנו מפרשת אותה, ששם דובר רק בבכור בהמה טמאה. לא נפטרו אלא מפידיון הבן ומפטר חמור – כלומר מהפרשת בכור בהמה טמאה. כפי שראינו בפירושנו למשנה הקודמת (פ"א מ"א) רבי יהודה חולק על ההלכה, וראו שם.
משנתנו היא אפוא משנת "ראי" של פתיחת פרק א, ושתיהן יצאו מתחת ידי אותו עורך.