הפרק הקודם עסק בהלכות יום טוב, ובחלקו האחרון נידונו הגדרת המונח "מוכן" ומה אסור לעשות בפֵרות. הפרק הנוכחי ממשיך בדינים אלו, ומתחיל בפרות שאינם מוכנים לאכילה. במשנה האחרונה דובר על אכילת פרות הנמצאים ב"מוקצה", כלומר במחסן, ואילו עתה מדברים על אותם פרות שבמוקצה שלא יועדו לאכילה. מהמשנה מתברר שהפרות נמצאים על הגג. גג הבית הקדום היה שטוח, ושימש, בין השאר, לייבוש פרות: "והעלן לראש הגג לעשותן גרוגרות" (תוס', פ"ד ה"א), או "המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה" (משנה, מכשירין פ"ו מ"א), וכן "המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו" (שם, מ"ב). רש"י (על משנתנו שבבבלי, לה ע"ב) מבאר שמדובר על ייבוש חיטים ושעורים על גג הבית. דוגמאות אלו משקפות את אירופה בלבד, שם קצרו חיטים ועדיין גשמים יורדים, ועל כן החיטים נזקקו לייבוש. בארץ הקציר מתבצע בימות הקיץ. עם זאת העלו אל הגג פרות אחרים כזיתים, תאנים, ענבים וכדומה. העלאת הפרות לגג נחשבה לעתים לגמר המלאכה של פרות (משנה, מעשרות פ"ג מ"ד-מ"ו), ושימושים כיוצא באלו. מקרה תדיר הוא שהגשם ירד על הפרות וגרם להם נזק. ההלכה רואה בכך הרטבה שלא לצורך (משנה, מכשירין פ"ו מ"א-מ"ב), ובעל הבית השתדל למנוע את הדבר. גם כלים שטחו על הגג (תוס', טהרות פ"ט הי"א, עמ' 670).
משחילים – בתלמוד הבבלי יש סדרת גרסאות למשנה: "משילין", "משירין" או "מנשרין". ברם, נראה שרק "משילין" או "משחילין" הן אפשרויות סבירות למשנתנו. הנוסחאות האחרות שהתלמוד כאילו מביא הן של משנה אחרת1אפשטיין, מבוא, עמ' 147; ליברמן, תוספתא כפשוטה, עמ' 997. כך גרס גם בעל פירוש הגאונים לכלים פי"ג מ"א. , ויש לכך דוגמאות נוספות.
פירות דרך ארובה – הארובה היא מעין חור בתקרה מעל התנור, ונועדה להוצאת העשן. בניגוד לתקופה המודרנית אין במקורותינו רמז לכך שהארובה כללה צינור להוצאת העשן, וממשנתנו ברור שהארובה היא רק חור ברצפת הקומה השנייה (תקרת החדר התחתון), וכן יוצא מעדויות נוספות2כגון תוס', כלים בבא קמא פ"ו הי"ז. . התיאור הרגיל הוא "ארובה שבין הבית לעליה וקדרה נתונה עליה"3משנה, אהלות פ"ה מ"ב; תוס', שם פ"ה ה"ט, עמ' 602, והשוו שם, פי"א ה"ה, עמ' 608; שם ה"ו, ועוד. . הקדרה נתונה על פי הארובה כדי לחצוץ בין הבית והעלייה, או גם כדי לספוג מחום התנור שמתחת לארובה. הארובה נבנתה כדי להעביר מחום התנור לקומה השנייה (העלייה), וגם כדי להוציא את עשן התנור מהחדר. משנתנו עוסקת בארובה שהיא חור בגג הבית, בבחינת "ארובה שהיא לאויר" (תוס', אהלות פי"א ה"ו, עמ' 608). לעומת זאת הדוגמאות שצוטטו לעיל הן של ארובות בין "בית" (חדר בלשון ימינו) ו"עליה" (קומה שנייה). נראה, אפוא, ששתי האפשרויות היו תדירות. יש להניח שעל פי חור הארובה אשר בגג היה מתקן כלשהו או כלי שמנע חדירת מים.
ביום טוב – הפרות שעל הגג לא נועדו לשימוש לאותו היום, ולכן אינם מוכנים4ראו תוס', פ"ד ה"א. . מסוגיית הבבלי (לה ע"ב) משתמע כי ההיתר במשנה להשיל את הפרות דרך הארובה הוא כשיש צורך להציל את הפרות מהגשמים.
אבל לא בשבת – בשבת אסור אף להשיל את הפרות דרך הארובה, משום שהפרות הם מוקצה. לא ברור מה יסוד ההיתר ביום טוב; ייתכן שהמשנה היא כדעת רבי שמעון שמתיר מוקצה. אבל יותר סביר שהמשנה היא לדעת הכול והקלו משום שהותר להשתמש בפרות לאכילה, ומתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך. הירושלמי מנסח: "שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו" (סב ע"ד). מרכיב דומה נזכר בדברי הפרשנים (תוספות יום טוב ואחרים) שהתירו משום שזו "טרחה מעטה". אבל נימוקים אלו אינם מספיקים בשבת. מכל מקום, הירושלמי מביא את משנתנו כדוגמה להלכות שיום טוב שונה בהן משבת (מגילה פ"א ה"ו, עא ע"א).
ומכסים את הפירות בכלים מפני הדלף – ביום טוב. הפרות מצויים במחסן בבית, בחצר או אפילו בשדה. אם הגג דולף אסור להעבירם מהמחסן, שכן התירו רק לשלשלם מהארובה, אך מותר לכסותם, וכן כדי יין וכדי שמן – מותר לכסותם שלא יינזקו.
נותנים כלי תחת הדלף בשבת – אם הגג דולף מותר להניח כלי מתחת מקום הנזילה כדי לכנוס את המים שלא ילכלכו ויזיקו. הדבר מותר בשבת וביום טוב, ובלבד שלא יטלטל בשבת ולא ישתמש בחפצי מוקצה.